סמול טוק

יומן הפקיד

יעל רשף שיחזרה את הסטודיו של דודו גבע במשכן לאמנות בעין חרוד

עידו קינן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידו קינן

איך הכרת את דודו גבע?

“עבדתי איתו ב’מעריב’ ממש צמוד. הכרתי אותו הרבה הרבה שנים קודם, עוד כשהיינו נערים, נפגשנו לראשונה בקייטנה לנוער שוחר אמנות. היינו מאוד צעירים אבל דודו כבר בלט באותה קייטנה, והיה ברור שיום אחד הוא יהיה מישהו ומשהו”.

איזו עבודה עשית עבורו?

“אני מעצבת גרפית, אבל בעיקר באתי להושיע אותו מבחינה טכנית. הוא היה בור ועם הארץ לגמרי במחשב, סירב בכל תוקף לנגוע בעכבר, אבל היה לו חשוב לשלוט על כל התהליך. הוא היה קפדן בטירוף, כך שהעבודה איתו היתה צמודה ואינטנסיבית ומעניינת ומלמדת. הוא עבד קשה כדי שהעבודות ייראו כאילו נעשו כלאחר יד”.

מה עשית בסטודיו המשוחזר?

“חוץ מהסטודיו שהיה לו בבית, ב’מעריב’ היה לו סטודיו משלו, היום אין דברים כאלו. היה הכי טבעי לעשות פינת זיכרון ברוח הסטודיואים שלו, כי זה באמת המקום שהוא בילה בו הכי הרבה. לא שיחזרנו בדיוק את הסטודיו, אלא את הרוח הכללית של דודו: המון ספרים, מכונת צילום, שולחן אור, כל הכלים שלו, הרבה דברים מודבקים על הקיר, מגירות עמוסות בסקיצות”.

צילום: ראובן פיידמן

מה איפיין את העבודה איתו?

להיות 100% זמינה ביום ובלילה. הוא היה מכור לעבודה ומסור לעבודה. זה היה כיף גדול. זה לא היה מצחיק, בניגוד למדורים ולמה שהוא עשה. זה היה מאוד מאוד רציני, מוקפד מאוד, לא יכולתי להגיד שאי אפשר להגיע לתוצאה מסוימת כי המחשב לא יודע. הוא התייחס מאוד בכבוד לעובדים באשר הם, מהמנקה ועד מי שמבצע לו את העבודות. הוא היה קומוניסט בנשמתו. הוא היה בוס שאני מאחלת לכל אחד”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ