אסירת ציון

ביתה ובעלה בעזה, בנה הקטן לומד שם; בנותיה הגדולות ואמה גרות בישראל. רוחיה אל־טייב, שחייה קרועים, שוב באה לביקור בארצה, וישראל שוב מונעת ממנה לחזור לביתה. כך בדיוק התעללו בה גם לפני עשר שנים, בפעם האחרונה שפגשנו בה

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדעון לוי
גדעון לוי

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא: פגשתי בה לפני עשר שנים, בדירת מקלט עלובה של חברתה ביפו. מוחמד, בנה, היה אז בן שלוש, ילד עם כתם כהה על המצח מהטחת ראשו ברצפה. מוחמד רצה אז הביתה, אל אבא שבעזה, אבל נתקע כאן עם אמו הישראלית, רוחיה אל־טייב, למשך שנה תמימה. רק אחרי פרסום הכתבה, הגשת עתירה לבג"ץ ופעילות נמרצת של המוקד להגנת הפרט, הותר לאם ולבנה לחזור לביתם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ