בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסירת ציון

ביתה ובעלה בעזה, בנה הקטן לומד שם; בנותיה הגדולות ואמה גרות בישראל. רוחיה אל־טייב, שחייה קרועים, שוב באה לביקור בארצה, וישראל שוב מונעת ממנה לחזור לביתה. כך בדיוק התעללו בה גם לפני עשר שנים, בפעם האחרונה שפגשנו בה

11תגובות

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא: פגשתי בה לפני עשר שנים, בדירת מקלט עלובה של חברתה ביפו. מוחמד, בנה, היה אז בן שלוש, ילד עם כתם כהה על המצח מהטחת ראשו ברצפה. מוחמד רצה אז הביתה, אל אבא שבעזה, אבל נתקע כאן עם אמו הישראלית, רוחיה אל־טייב, למשך שנה תמימה. רק אחרי פרסום הכתבה, הגשת עתירה לבג"ץ ופעילות נמרצת של המוקד להגנת הפרט, הותר לאם ולבנה לחזור לביתם. בעשר השנים שחלפו לא שמעתי ממנה, אבל השבוע חזר הניגון. בקול בוכים טלפנה רוחיה, אשה שחייה קרועים בין ביתה ובעלה שבעזה לבין משפחתה שבישראל, בין...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו