הכפר שבו מותר למות |

65 שנים לגירוש תושבי איקרית

ב-1948 התפנו תושבי הכפר הקתולי לאחר שהובטח להם שיוכלו לשוב בתוך שבועיים, ומאז לא חדל מאבקם. אדמתם ריקה, אבל הם לא מוותרים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הוא עמד בחללה של כנסיית הפשטות היפה והתבודד, מלטף בחמלה ובאהבה את קירותיה, את כיסאות העץ החדשים ואת ציורי העץ העתיקים, על פניו הבעת עצב עמוקה. פרופ' עימאד קסיס מרבה להגיע לכאן. גם ביום שישי שעבר הגיע, יחד עם עשרות מיוצאי כפרו, לציין 65 שנים ליום אסונם, יום גירושם. קסיס הוא מרצה ישראלי לרפואת ילדים בטכניון, שנולד עשר שנים אחרי הגירוש, ובכל זאת הוא כאן, שוב ושוב, לא שוכח, לא סולח ובעיקר לא מוותר. הוא משוכנע שהם עוד ישובו לכאן, לכפר הקתולי העתיק והאבוד, נישא על הרי הגליל העליון, מול הרי הלבנון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ