בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכפר שבו מותר למות

65 שנים לגירוש תושבי איקרית

ב-1948 התפנו תושבי הכפר הקתולי לאחר שהובטח להם שיוכלו לשוב בתוך שבועיים, ומאז לא חדל מאבקם. אדמתם ריקה, אבל הם לא מוותרים

17תגובות

הוא עמד בחללה של כנסיית הפשטות היפה והתבודד, מלטף בחמלה ובאהבה את קירותיה, את כיסאות העץ החדשים ואת ציורי העץ העתיקים, על פניו הבעת עצב עמוקה. פרופ' עימאד קסיס מרבה להגיע לכאן. גם ביום שישי שעבר הגיע, יחד עם עשרות מיוצאי כפרו, לציין 65 שנים ליום אסונם, יום גירושם. קסיס הוא מרצה ישראלי לרפואת ילדים בטכניון, שנולד עשר שנים אחרי הגירוש, ובכל זאת הוא כאן, שוב ושוב, לא שוכח, לא סולח ובעיקר לא מוותר. הוא משוכנע שהם עוד ישובו לכאן, לכפר הקתולי העתיק והאבוד, נישא על הרי הגליל העליון, מול הרי...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו