שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הילד העצוב נרצח

את תאאר לאלא, שנורה למוות בטיילת של ת"א, פגשתי כשהיה ילד. הוא גדל בעוני ובאלימות, קרוע בין אמו ביפו לאביו בגדה. עכשיו אחיו שותקים באוהל האבלים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

תאאר לאלא היה אז בן 13, ילד יפה שמבטו עצוב וכועס. רנין היתה ילדה בת תשע שהתרפקה על אמה. ראאד הבכור, אז בן 18, כבר עבד במוסך. היה גם פעוט בן שלוש, שישן במיטה צרה עם אמו, סמר, בדירת הדלות שלהם בשולי תל אביב. וכך כתבתי אז ("מקרה אשה", "הארץ" 30.6.2000): "מיטה זוגית לאמא ולילד הקטן בחצי החדר האחד, ערימת מזרנים בחדר האחר... לא ספה, לא כורסה, גם שולחן להכנת שיעורים לא ראיתי בדירה. בשעת צהריים מאוחרת, כשהילדים אמרו שהם רעבים, חיפשה סמר כמה מטבעות לתת להם, ושלחה אותם לקנות קופסה של דגני בוקר. זאת היתה ארוחת הצהריים שלהם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ