בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקור והאזיקים לא הצליחו לשבור את רוחה של פלסטינית בת 14 שריצתה כחודשיים מאסר

מלאכ אל־חטיב, שהורשעה ביידוי אבנים והחזקת סכין, שבה לביתה. לדבריה, הניתוק מהמשפחה היה הכי קשה והיא לא בכתה ולא פעם אחת. "מקומי הוא בבית, בבית הספר, לא בכלא", אמרה

44תגובות

האם יידית אבנים לכביש? "לא נכון"; האם היית רעולת פנים? "שקר"; האם זרקת סכין לרצפה? "שקר". ואחר כך: "אולי הם חשבו שהעט שלי הוא סכין, והמחברת שלי היא אבן". האם ניסית לברוח מהשוטרים? "אני לא פחדתי ולא ברחתי". מלאכ אל־חטיב, האסירה בת ה-14 שעליה כתבנו כאן בשבוע שעבר, צעירת האסירות הפלסטיניות, שבה לביתה. אחרי שנידונה לחודשיים מאסר על ידויי אבנים והחזקת סכין, שוחררה ביום שישי תלמידת כיתה ח' מכפר בייתין לביתה, לאחר שנוכו שבועיים מתקופת מאסרה. אביה נאלץ לשלם קנס של 6,000 שקל כדי לשחררה. האב, עלי יוסף...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו