בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים

מי צריך חוק כשאפשר להפקיע אדמות בכוח

לרועי צאן מסאלם אסור לחצות את הכביש אל המרעה, והכפר השכן איבד אדמות שאין לו גישה אליהן. דו"ח בצלם מתאר את השיטה: קודם מונעים גישה, אחר כך מנשלים ואז מקימים מאחז

45תגובות
הרועה מג'די שטעייה ועדרו בסאלם השבוע. אסור לחצות את הכביש לשטח המרעה ואין במה להאכיל את הכבשים
אלכס ליבק

עשרות כבשים הצטופפו על המדרון. אין להן לאן ללכת. גם המרעה שלהן הוא לא מרעה: שיירי דרדרים וקוצי סתיו. הרועה אומר שהן כבר אוכלות זו את זו. הדוד שלו כבר מכר את עדרו ורק הוא עוד ממשיך איכשהו לרעות צאן בשטח המרעה הזעיר שנותר לכפרו, סאלם, מזרחית לשכם. בכפר השכן, דיר אל־חטב, התמונה דומה: לפני 20 שנה היו בו כ–10,000 כבשים, עכשיו נותרו בקושי 200. ישראל חונקת את כפריהם של הרועים הללו ואת שטחי המרעה שלהם, ומעבירה את אדמותיהם לידי ההתנחלות הגדולה שעל ההר, אלון מורה, שהתפשטה מזמן לרכסים נוספים. זה לא דבר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו