אזור הדמדומים

מי צריך חוק כשאפשר להפקיע אדמות בכוח

לרועי צאן מסאלם אסור לחצות את הכביש אל המרעה, והכפר השכן איבד אדמות שאין לו גישה אליהן. דו"ח בצלם מתאר את השיטה: קודם מונעים גישה, אחר כך מנשלים ואז מקימים מאחז

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

עשרות כבשים הצטופפו על המדרון. אין להן לאן ללכת. גם המרעה שלהן הוא לא מרעה: שיירי דרדרים וקוצי סתיו. הרועה אומר שהן כבר אוכלות זו את זו. הדוד שלו כבר מכר את עדרו ורק הוא עוד ממשיך איכשהו לרעות צאן בשטח המרעה הזעיר שנותר לכפרו, סאלם, מזרחית לשכם. בכפר השכן, דיר אל־חטב, התמונה דומה: לפני 20 שנה היו בו כ–10,000 כבשים, עכשיו נותרו בקושי 200. ישראל חונקת את כפריהם של הרועים הללו ואת שטחי המרעה שלהם, ומעבירה את אדמותיהם לידי ההתנחלות הגדולה שעל ההר, אלון מורה, שהתפשטה מזמן לרכסים נוספים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ