אזור הדמדומים

14 שנים וחצי בכלא, 71 ימים ללא אוכל

אחרי שריצה שנים במאסר, אחת מהן בבידוד, ואחרי שביום שחרורו מהכלא הוטל עליו מעצר מינהלי, בילאל כאיד שבת רעב יותר מחודשיים. בשבוע שעבר הוא שוחרר מהכלא

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כבר למעלה משבוע שבילאל כאיד לא עוצם עין. הוא אומר שהוא חושש להירדם, שמא יתעורר ויגלה שכל זה היה חלום. הוא לא ישן גם כדי לא להחמיץ שום רגע עכשיו: "אני מתרגש מכל דבר קטן. אני מתרגש מישיבה עם אנשים בסלון, מזה שאני מדבר עם אמא שלי, מזה שהיא קוראת לי לבוא לארוחת הערב. אני באמת עדיין לא מעכל את המצב. אני מרגיש שמשהו בחיים שלי השתנה, אבל אני עדיין לא קולט מה". ככה זה כשמשתחררים אחרי 14 שנים וחצי. אבל סיפורו של כאיד אינו רק סיפור שנות מאסרו הארוכות, ללא חופשה, שיחת טלפון ושאר ההטבות השמורות לאסירים פליליים, זהו גם סיפור של התעמרות, בו ובמשפחתו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ