בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים

14 שנים וחצי בכלא, 71 ימים ללא אוכל

אחרי שריצה שנים במאסר, אחת מהן בבידוד, ואחרי שביום שחרורו מהכלא הוטל עליו מעצר מינהלי, בילאל כאיד שבת רעב יותר מחודשיים. בשבוע שעבר הוא שוחרר מהכלא

21תגובות
כיאד בביתו בעסירה א־שימאלייה, השבוע. "אני לא אפעל נגד הכיבוש, אבל ההישרדות שלנו היא פעולה נגד הכיבוש"
אלכס ליבק

כבר למעלה משבוע שבילאל כאיד לא עוצם עין. הוא אומר שהוא חושש להירדם, שמא יתעורר ויגלה שכל זה היה חלום. הוא לא ישן גם כדי לא להחמיץ שום רגע עכשיו: "אני מתרגש מכל דבר קטן. אני מתרגש מישיבה עם אנשים בסלון, מזה שאני מדבר עם אמא שלי, מזה שהיא קוראת לי לבוא לארוחת הערב. אני באמת עדיין לא מעכל את המצב. אני מרגיש שמשהו בחיים שלי השתנה, אבל אני עדיין לא קולט מה". ככה זה כשמשתחררים אחרי 14 שנים וחצי. אבל סיפורו של כאיד אינו רק סיפור שנות מאסרו הארוכות, ללא חופשה, שיחת טלפון ושאר ההטבות השמורות לאסירים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו