גדעון לוי
אלכס ליבק
גדעון לוי
אלכס ליבק

דווקא עכשיו, אחרי יותר משנה מאז שחיילי צה"ל הרגו את בנו, מוחמד נחלה לא יכול לעצור את בכיו. כשביקרנו אז בביתו, למחרת מות הבן, הוא שמר על איפוק ועיניו נותרו יבשות. אבל השבוע התעוותו פניו שוב ושוב, סנטרו רעד, מנסה בכל מאודו לעצור בעד בכיו, שאיים להתפרץ.

נדיר לראות גברים פלסטינים בוכים בנוכחות זר, אבל נחלה בכה השבוע על ג'אסם שלו, שנורה למוות בידי החיילים, יומיים אחרי יום הולדתו ה–16, ועל כל מה שקרה מאז. לא רק שהזמן לא מרפא את כאבו, אלא שמאז נערמו התלאות בחייו. למשל, ישראל שללה ממנו את ההיתר שהיה לו לעבוד בהתנחלות בית אל, בה עבד זה שנים בשיפוצים, בגלל שבנו נהרג. כך נוהגת המדינה בדרך כלל עם משפחות שכולות פלסטיניות — מוסיפה מצוקה כלכלית על שכול בתירוץ המפוקפק והשרירותי, שהן עלולות להתנקם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ