לחיצת ידו רפה, מבטו אומר מיאוס. כל עולמו חרב עליו, הוא אומר שאין לו עוד טעם בחייו. מאז אסונו הוא כמעט לא הולך לעבודה. "האם תתנו לו את חייו בחזרה?" הוא שואל, יודע את התשובה. כל כמה משפטים הוא נעצר, מוציא אנחה קורעת לב, מציג עוד צילום, עוד מזכרת מהילד, מדפדף בעוד אלבום תמונות, מנסה איכשהו להמשיך הלאה, עד לאנחה הבאה. גם זעמו ושנאתו למי שאחראים להרג בנו בכורו לנגד עיניו לא שככו, וכנראה גם לא ישככו בקרוב. הוא כבר נקרא לשיחת אזהרה בשב"כ, יודע הכל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ