כשהוא מדמם ועיניו מכוסות, אוסמה ניסה לברוח. ואז הגיעה הירייה השנייה

אוסמה חג'אחג'ה, נער רועים שמעולם לא נעצר קודם לכן, מאושפז בבית החולים בבית ג'אלה ושתי רגליו חבושות לכל אורכן. תמונתו כפות בעודו מנסה להימלט מחיילי הקומנדו, מתארת יותר מכל את השפל אליו הידרדר צבא ההגנה. כשאביו שומע כיצד קם וניסה לברוח לאחר שנורה פעם אחת, הוא מתעקש: "הוא לא גיבור. הוא רק רצה לחיות"

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אוסמה בורח

בחדר מספר 3 במחלקה הכירורגית לגברים שבקומה השנייה של בית החולים אל־חוסיין בבית ג'אלה, שוכב נער שחיוכו מבויש ורפה, דיבורו חלוש והוא נאנק מכאבים כל אימת שרק מתקרבים אל שתי רגליו הפצועות והחבושות לכל אורכן. חיילי חטיבת הקומנדו של צה"ל ירו בנער הזה פעמיים באש חיה מאקדחיהם, בזמן שידיו היו כפותות מאחור ועיניו היו מכוסות בפלנלית. הם ירו בנער העיוור-לרגע והאזוק אף על פי שיכלו בקלות רבה לתפוס אותו, ללא פגע. הם עמדו לידו, במרחק אפסי ממנו, וכמה מהר כבר יכול לרוץ נער כבול ידיים ומכוסה עיניים? אבל לא. הם לא ניסו לתפוס אותו. למה להם. בקומנדו כמו בקומנדו — קודם יורים, ואחר כך יורים שוב. רק אחר כך מבררים.