בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותו והולדתו של סמל לאומי

אלפי פלסטינים נהרו השבוע מרחבי הגדה לנחם את משפחת העציר ערפאת ג'ראדאת שמת בכלא. כאן אין לאיש ספק שהוא מת ממכות או מעינויים

27תגובות

סוכת מנחמים גדולה והומה כזאת כבר לא ראיתי שנים בשטחים. ערפאת ג'ראדאת, מתדלק אלמוני מהעיירה סעיר, בן 30 ואב לשניים, אשתו בחודש הרביעי להריונה, חשוד ביידוי אבנים ובזריקת בקבוקי תבערה, שנעצר ומת בכלא הישראלי אחרי שישה ימי מעצר וחקירות, הפך במותו לסמל לאומי, ולו לרגע. ככה זה כשמתים בכלא בנסיבות לא ברורות. ככה זה כשהגדה על סף רתיחה בגלל בעיית האסירים.

מוות אומלל בעיתוי אומלל לא פחות, ובאוהל הענקי שניטע השבוע מול תחנת הדלק שבה עבד, סערו הרוחות כפי שלא סערו כבר מזמן. חמושים ירו באוויר, ברמקולים הושמעו שירים לאומיים ונאומים משתלהבים, והאוהל מעוטר באין-ספור כרזות זיכרון צבעוניות – מאגודות הסטודנטים, מחנות לדברי מתיקה בחברון, מארגונים פוליטיים ומהסהר האדום בסעיר. בינות לכרזות ישבו מאות האבלים והמנחמים, גברים כולם, משלחת אחר משלחת, מרחבי הגדה.

הנה באה המשלחת של חמולת ג'ראדאת מג'נין, עשרות גברים מקומיים עומדים דומם על שפת הכביש לקדם את פניה. הנה בא ח"כ מוחמד ברכה מחד"ש, והוא מתקבל בכבוד גדול ונושא נאום חריף ונחרץ: "אני עומד כאן לפניכם ואומר לכם במלוא האחריות: מותו של ערפאת ג'ראדאת נגרם כתוצאה מעינויים. ישראל לא יכולה להתנער מהאחריות לדמו". וההמון הגדול מאזין דומם.

אלכס ליבק

אֵבל בסעיר. אֵבל גם בחברון הסמוכה: דגלי הלאום על גג בית הספר התיכון על שם המלך חוסיין בחצי התורן, לזכרו של המת. השקדיות פורחות עכשיו בדרך העולה להר, אבל העיירה ההררית הזאת, סעיר, אומרת רק זעם כבוש.

סימני חבלה

אנחנו נכנסים לאוהל האבלים. גם אותנו, הישראלים, מקדמים כאן בכבוד, בקפה מר ובתמר. אנחנו מחפשים לשווא פינה שקטה בירכתי האוהל כדי לדבר עם בני משפחה וחברים, שיעלו קווים לדמותו של המת ויספרו פרטים על נסיבות מותו המעורפלות.

האב, שליש ג'ראדאת, קשיש בכאפייה ובגלבייה מסורתיות, נראה הלום מכדי לדבר. בנו הבכור, מוחמד, אחי המת, מנסה לעצור בעד דמעותיו, להתגבר על אותות ההלם, ולגולל באוזנינו את סיפורו הטרגי של אחיו. בסופה של השיחה הממושכת והעצובה אמר לנו: "תראו כמה אני מתוח אחרי השיחה הזאת, אז תחשבו מה עבר על אחי בחקירות".
מוחמד היה עם אחיו בלילה שבו נעצר. בפעם הבאה שראה אותו, שבוע אחר כך, זה כבר היה בחדר המתים של המכון לרפואה משפטית באבו כביר, רגע לפני הנתיחה שתוצאותיה הסופיות טרם התקבלו ביום שלישי השבוע, עת ביקרנו בסעיר. למראה גופת אחיו המת התמוטט מוחמד ועמו אביו הקשיש, שהורשו לבוא לשם.

מוחמד רק זוכר שראה סימני חבלה כחולים על מצחו של אחיו ועל רגלו, נפיחות בפרקי ידיו (כנראה מהאזיקים) וסימני דם באפו. סיפרו להם גם שצלעותיו היו שבורות. הפתולוג הפלסטיני שהשתתף בנתיחה אמר לבני המשפחה שאין לו ספק שג'ראדאת לא מת מהתקף לב, כפי שניסתה ישראל לטעון. 

ממה מת ג'ראדאת? לכך לא נמצאה השבוע תשובה ברורה. אולי לא עמד בלחץ החקירות, אולי אכן מת בעינויי החקירה, אולי היו אלו המדובבים - העספורים (ה"ציפורים") - כפי שהם מכונים, שהכוהו למוות. סימני השאלה רבים והתשובות מעטות.
בסעיר שאלו השבוע למה עציר שנחשד בעבירה שולית יחסית של יידוי אבנים במבצע "עמוד ענן" נלקח מביתו באישון ליל, כמה חודשים אחרי העבירה, היישר אל מתקן החקירות של השב"כ בג'למה.

רפרודוקציה: צילום באדיבות מועדון האסיר הפלסטיני

הייתכן שדווקא חשוד בעבירה פעוטה יחסית עונה למוות בחקירה? האם אמנם מת בצינוק במגידו, או שמא הועבר לשם אחרי מותו מג'למה, כדי לטשטש את העובדה שמת בחקירה, כפי שחושדים בני משפחתו? יש כאן כאלו שאפילו משוכנעים שישראל רצתה להורגו, כה עמוקה החשדנות.

נימוס נדיר

האיש האחרון שראה את ג'ראדאת בחיים מלבד חוקריו וסוהריו היה עורך הדין כמיל סבאג מנצרת, איש הסנגוריה הציבורית. הוא פגש את מרשו לראשונה באולם בית הדין הצבאי שומרון בג'למה ביום חמישי שעבר, 21 בחודש, יומיים לפני מותו. "הבחור נכנס כפוף, מפוחד, מבוהל ומכווץ", סיפר לנו סבאג השבוע. "השופט נתן לנו שתי דקות כדי לשוחח. הוא סיפר לי שהוא סובל מכאבי גב שהתגברו מאוד כתוצאה מהישיבה הממושכת על הכיסא בחקירתו, כשהוא כבול בידיו לאחור".

מצבו הגופני ומצבו הנפשי של ג'ראדאת נראו לסבאג חמורים ומעוררי דאגה והוא פנה לשופט בבקשה שייבדק בידי רופא. השופט אכן הורה על בדיקה כזאת, אך לא ברור אם זו אכן התקיימה ומה היו תוצאותיה.

התביעה ביקשה להאריך את מעצרו ב-15 ימים, סימן לכך שחקירתו היתה רחוקה מסיום, והשופט אישר עוד 12 ימי מעצר וחקירות. זה כנראה שבר את רוחו של ג'ראדאת. הוא חשב על אשתו ההרה ועל ילדיו. הוא התחנן בפני פרקליטו שיעשה משהו כדי לשחררו, וזה הסביר לו שקצרה ידו מלהושיע.

סבאג מציין שהעובדה שג'ראדאת הועבר לכלא מגידו באותו היום או למחרת, על אף שחקירתו לא הסתיימה, משמעותה היא שהוא הועבר לידי המדובבים. לכלא מעבירים בדרך כלל רק את מי שסיימו את חקירתם או את אלו שמועברים לידי המדובבים.
האם הם הכוהו למוות? האם לא עמד בלחץ הנפשי בהיותו מבודד בצינוק הזעיר, מטר וחצי על שניים וחצי עם מזרן על הרצפה, שבו כנראה נפח את נשמתו?

ישראל טענה שהיה ב"מנוחה" בתאו – אולי מעין שלאף-שטונדה – אבל סבאג מדגיש שאין מנוחה במעצר בתנאים הללו. ג'ראדאת כנראה הודה בחקירתו ביידוי אבנים ולא הודה בזריקת בקבוקי התבערה. על מה עוד נחקר? סבאג אומר שהכניסה לחדרי החקירות של השב"כ משולה לאדם שמגיע עם שבר בזרת ומיד מוכנס לבדיקות מקיפות בכל גופו. לעורך הדין אין מושג על מה עוד נחקר ג'ראדאת מלבד יידוי האבנים ובקבוקי התבערה. הוא גם מתקשה לשער מה גרם למותו. במוצאי שבת, לאחר שנודע לו דבר מותו, נסע הפרקליט לכלא מגידו, אבל קצין הביטחון שיצא אליו לא מסר לו כל פרטים.
 ג'ראדאת נעצר בליל ה-18 בחודש. זה היה קצת אחרי חצות וכל בני הבית – הוא עצמו, אשתו דלאל, בתו יערה (בת ארבע) ובנו מוחמד (בן שנתיים) – נמו את שנתם. כמותם גם ישן האח מוחמד שמתגורר באותו בניין.

החיילים, 12-10 במספר, פרצו לבית ונהגו ביושביו בנימוס נדיר. הם ביקשו תעודות מזהות וכשג'ראדאת הגיש להם את שלו אמרו לו שייפרד מבני משפחתו ויצטרף אליהם למעצר. ילדיו הקטנים, יערה ומוחמד, עוד אחזו בכוח במכנסיו, מתחננים לבל ילך, אבל החיילים הבטיחו להם שאביהם יחזור הביתה במהרה.

רויטרס

ג'ראדאת לא היה למוד מעצרים: לפני כעשר שנים נעצר פעם ליום אחד. הוא גם נפצע פעם מכדור גומי. תחקירן בצלם, מוסה אבו-השהש, גבה אז את עדותו ששמורה עד היום בארכיון הארגון. ג'ראדאת היה בחור אתלטי וחסון, שלדברי משפחתו מעולם לא חלה בכל מחלה.

סטודנט שנה ג' למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה של אל-קודס, שאהב לשחק כדורגל וכדורסל והתפרנס מעבודתו כמתדלק בתחנת הדלק של דודו. הוא לא התנגד למעצר. החיילים ליוו אותו החוצה מביתו כשהוא לבוש באימונית, אבל השכנים מספרים שאחרי שהתרחקו כמה עשרות מטרים, החלו להכותו וזעקותיו נשמעו היטב.

למחרת החלו בני המשפחה לנסות לברר לאן נלקח. מהמוקד להגנת הפרט נמסר להם שהוא נמצא בחקירה של שב"כ בג'למה. לא נותר להם אלא להמתין לבאות.
בשבת שעברה, אחר הצהריים, צפה האח מוחמד בטלוויזיה הפלסטינית במבזק שריצד על המסך: עציר פלסטיני מת בכלא הישראלי. הוא לא העלה על דעתו שמדובר באחיו. שעה קלה אחר כך פורסם השם, ערפאת ג'ראדאת. אמנם עדיין אמרו אז שהוא מג'נין, אבל חששות המשפחה גברו.

אנשים החלו נקבצים בבית. קרוב המשפחה, פתחי ג'ראדאת, מספר שבנו, שעובד בטלוויזיה, בירר ומצא שמדובר אמנם בערפאת שלהם, אבל הוא נמנע לבשר זאת למשפחה. אחרי שש בערב התבררה האמת ואמו של המנוח ואשתו פרצו בזעקות שבר ונלקחו למרפאה המקומית.

המשפחה לא קיבלה הודעה רשמית מה קרה לבנה, לא משירות בתי הסוהר, לא מצה"ל, לא משום רשות ישראלית. למחרת נסעו כמה מבני המשפחה לאבו כביר ובערב קיבלו את הגופה במחסום תרקומיא. זו הועברה לבית החולים אל-אהלי בחברון, עד ללוויה שהתקיימה למחרת בסעיר, בהשתתפות כ-15 אלף בני אדם.

ברמקולים מחרישי האוזניים בסוכת האבלים מושמע עכשיו עוד שיר לאומי: "יש לבני העם הפלסטיני כוח להפיל סלעים". תצלומיו של ג'ראדאת, צעיר נאה בחולצה ועניבה, מתנוססים מכל כרזה. ברובן הוא נראה כששני דיוקנאות אחרים מעטרים את הכרזה: מחמוד עבאס ויאסר ערפאת. קומץ נשים עומדות על גג תחנת הדלק שבה עבד ומציצות משם חרש במתרחש, בזמן ששני ילדיו הפעוטים, שהתייתמו מאביהם, ישנים בביתם.
אחר כך עלינו אל קברו. במרכז העיירה יש שתי חלקות זעירות, בית העלמין לשוהדא, לחללים. ג'ראדאת נטמן במרכזה של אחת החלקות, ששער ברזל סוגר עליה. משטח בטון כבר נוצק על קברו, כמו לא לאפשר עוד את הוצאת גופתו, שלקחה אתה את סוד מותו אל הקבר הזה, שחמישה זרי הפרחים המונחים עליו כבר החלו לקמול השבוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו