בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נהרגה ללא סיבה תלמידה בקורס קוסמטיקה

אביה של סמאח עבדאללה העדיף לאסוף אותה במכוניתו מהמכללה כדי שלא תיסע בתחבורה הציבורית בשל המצב. במחסום חווארה החיילים, שנתקלו אולי במחבל חמוש, ריססו את המכונית בכדורים והרגו את בתו בת ה–18

231תגובות
תמונתה של סמאח עבדאללה, ב-2015
אלכס ליבק

סמאח עבדאללה נהרגה בחשאי. התקשורת הישראלית לא טרחה אפילו להזכיר את הריגתה: כדור בראשה של נערה שנוסעת לתומה במכוניתו של אביה יחד עם בני משפחתה — לא סיפור שמעניין מישהו. היא היתה בת 18 וחצי, תלמידה בקורס לקוסמטיקה וטיפוח החן במכללה בשכם, מכפר פלסטיני נידח. היא נורתה למוות במזיד או בשוגג, אבל לבטח ללא סיבה כלשהי. חמישה או שישה כדורים למכונית שהיתה נהוגה בידי אביה, מחיילים במגדל הממוגן, כדור אחד פגע היישר בראשה וסמאח נפצעה אנוש. בחלוף כמה שבועות מתה בבית חולים ישראלי.

הכל החל עם אב מודאג וחרדתי. עבד עבדאללה, אביה של סמאח, רק בן 42, שעבד בבניין בישראל עד לאחרונה, לא רצה שבתו תחזור הביתה בתחבורה הציבורית מהמכללה בשכם, שם למדו היא ואחותה הצעירה חנין בת ה–17. בשנה הבאה חשבה סמאח להירשם לאוניברסיטה ללמוד הוראה. זו תקופה מתוחה מאוד בכבישים, גם לתושביה הפלסטינים של הגדה, ועבד החליט לבוא לקחת את בנותיו במכוניתו לבל יאונה להן רע בדרכן הביתה. הוא עושה את זה מדי פעם, בעיקר כשהמתח בכבישים גואה. המשפחה מתגוררת באחד מהזעירים בכפרי הגדה, עמוריה. כפר הררי דל, עם נוף טוסקני עוצר נשימה, מדרום מזרח לסלפית ולאריאל.

זה היה לפני כחודש, יום שני, 23 בנובמבר. סמאח קמה בשבע וחצי בבוקר ויחד עם אחותה חנין יצאה מכפרה למכללה שבמרכז שכם. האחיות נסעו במוניות שירות והגיעו ללימודים בזמן, בשמונה וחצי. בשעה 12 בצהריים יצא אביהן, בלוויית אשתו הלַא ובנם אחמד בן ה–15, לאסוף את הבנות מהמכללה. הדרך לשכם עברה ללא כל תקלות וארכה פחות מחצי שעה. ב–12 וחצי סיימו הבנות את לימודיהן ונכנסו למכונית המשפחתית. ההורים ישבו מלפנים, שתי הבנות והבן ישבו מאחור. סמאח ישבה באמצע, בין אחיה לאחותה.

אחרי שחצו את מחסום חווארה, שלא היה מאויש בחיילים, והתקרבו לתחנת ההסעות שאחרי המחסום, הבחין עבד בנער ובכמה חיילים בתחנה. עבד אומר שהיה משוכנע כי הנער הוא יהודי ולכן חשש מיידוי אבנים. הוא חלף על פני התחנה וכאשר התרחק ממנה כמה מטרים, שמע לפתע קול ירי. איש לא הורה לו לעצור. במראת מכוניתו ראה את הנער נופל על הכביש, מתבוסס בדמו. הוא אומר שלא ראה סכין או נשק אחר בידיו. מאוחר יותר יסתבר שהנער נהרג מירי החיילים והוא היה עלא אל־חשאש, בן 16, ממחנה הפליטים בלאטה הסמוך. גם להריגתו התייחסה התקשורת הישראלית בצמצום והדיווח הסתכם במשפט הסתמי "סוכל ניסיון פיגוע נוסף ליד מחסום חווארה". באותו יום התרחשו עוד שני ניסיונות פיגוע, אולי לכן לא עורר מותו של הנער כל עניין.

כמה שניות אחרי שעבד ראה במראה את הנער נפגע מהירי, נורה מטח יריות גם על המכונית שלהם. עבד זעק לאשתו ולילדיו להתכופף, אבל במושב האחורי היה צפוף וסמאח לא הצליחה להתכופף כראוי. הירי בא מאחור, מהחיילים שעמדו בתחנת ההסעות, וגם ממגדל השמירה הצבאי שהיה לפני המכונית. הכדור הקטלני הגיע מהמגדל. הוא חדר דרך השמשה הקדמית של המכונית, פגע במרכז מצחה של סמאח ויצא מעורפה. פניה נשטפו בדם.

עבד עבדאללה, אביה של סמאח, ליד המכונית בה מתה בתו, ב-2015
אלכס ליבק

אחמד צעק: "אבא, יש דם!". עבד חשב שבנו נפצע. הוא מיהר לצאת מהמכונית ואז גילה שבתו נפצעה בראשה. יחד עם בני משפחתו המבועתים הם הוציאו את סמאח הפצועה והניחוה על הכביש. עבד היה משוכנע שהיא כבר מתה. אמבולנס פלסטיני הגיע במהירות למקום ופינה אותה לבית החולים רפידייה בשכם. "למה עשיתם את זה?", זעק האב ההמום לעבר החיילים שהחלו להתקרב אליהם. לדבריו, "החייל אמר לי: 'היתה לכם סכין'. אמרתי לו: 'אין סכין'. אמר: 'יש'. אמרתי: 'אין'. אמרתי: 'איפה קצין?' אמר: 'אין קצין'". אין צורך לומר שלא היתה סכין בידיהם. עבד אומר שכעבור כמה דקות אמר לו אותו חייל: "זו היתה טעות".

ברפידייה מיהרו להכניס את סמאח לחדר הניתוח. כשהוריה הגיעו לבית החולים התבשרו שמצבה קשה מאוד. בחלוף כמה שעות הוחלט להעבירה לבית חולים ישראלי. תחילה לבית החולים שניידר לילדים, ומשם הועברה למחלקה הנוירו־כירורגית בבית החולים בילינסון. הרופאה, ד"ר גילי קדמון, מומחית לטיפול נמרץ לילדים, כתבה: "נורתה אתמול באזור שכם מטווח 10–20 מטרים... פגיעה מוחית נרחבת. בקבלתה מחוסרת הכרה, מונשמת, פוקחת עיניים לכאב ומשתעלת בתגובה לשאיבה". הרופאים אמרו לבני המשפחה שמצבה קשה.

אמה נסעה אתה לבית החולים בישראל ואביה הצטרף למחרת, לאחר שקיבל אישור. האם לא משה ממיטת בתה, גם אביה היה רוב הזמן לצדה. במשך יותר משלושה שבועות היתה מאושפזת ואף נותחה פעמיים. ביום רביעי שעבר, 16 בדצמבר, בשעת צהריים, מתה סמאח, כשהוריה היו לצדה.

דובר צה"ל מסר השבוע ל"הארץ" כי "במהלך אירוע שבו רץ מחבל עם סכין שלופה לעבר אזרחים שעמדו בתחנת הסעה, פתח כוח צה"ל בירי לעברו על מנת להסיר את האיום ולהגן על האזרחים. מהירי נפגעו ככל הנראה נוסעי רכב שנסע מאחורי המחבל. צה"ל מצר על הפגיעה בבלתי מעורבים ופועל ככל הניתן למניעתה. האירוע תוחקר וממצאיו נמצאים כעת בבחינת הפרקליטות הצבאית".

כדאי לשים לב לניסוח: "מהירי נפגעו ככל הנראה נוסעי רכב שנסע מאחורי המחבל". כאילו לא הועברה סמאח הגוססת לטיפול רפואי בישראל באישור צה"ל, כאילו יש ספק לגבי הריגתה בידי חיילי צה"ל.

עבד אומר שהחיילים שהרגו את סמאח "הרגו את כל המשפחה שלנו. יכולים היו לא לירות. למה הם ירו? גם בעלא אל־חשאש אפשר היה לירות ברגליים ולא להרוג אותו. סמאח נקלעה למקום מבלי שעשתה דבר. שום דבר לא מצדיק את הירי בה. היא מתה סתם, בלי כל סיבה".

עבד מראה את תצלומי מכוניתו אחרי ההרג, דמה של בתו מרוח על דלתותיה מבפנים וחלונה הקדמי מנופץ. איש מטעם צה"ל או רשות אחרת בישראל לא חשב להתקשר אליהם לאחר מותה של סמאח. עכשיו אומר עבד להגיש תביעת פיצויים מישראל והוא כבר פנה לעורך הדין רסלאן מחאג'נה מאום אל־פחם.

בחוצות הכפר ההררי הנידח נתלו תמונותיה של סמאח והיא נקברה בבית העלמין הקטן שמול בית המשפחה, בית עם דלתות דיקט קרועות שעומד ריק מרהיטים, זולת כמה כיסאות פלסטיק ישנים. לאבלים מגישים כמקובל תמרים וקפה מר. למטה ברחוב חונה האופל־אסקונה הישנה והמהוהה, המכונית המשפחתית שבה חשב עבד לגונן על חיי בתו והיא הפכה למכונית המוות שלה. עבד כבר תיקן את נזקי הכדורים. תמונותיה של סמאח מודבקות על חלונות המכונית וכרזת הנצחה אחת מונחת גם במרכז המושב האחורי, בדיוק במקום שבו ישבה בתו לפני שנורתה למוות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו