עכשיו מסתובב הילד ג'מאל עם דסקית מתכת לחזהו ותמונת אביו המת מודבקת עליה. הוא ילד קטן וחמוד שאביו נורה בידי חיילי צה"ל, כנראה על לא עוול בכפו. שערו עשוי כזה של ג'סטין ביבר; אחיו, מוחמד, מדביק שלוש נשיקות ללחי האורחים מבלי שיש לו מושג מיהם ומאיפה באו. גם הוא בתספורת ג'סטין ביבר. שני האחים לובשים אימוניות זהות, שחורות עם שרוכים בירוק זוהר. ג'מאל ומוחמד, בני שש וחמש (בהתאמה), הם היתומים החדשים של הכפר סינג'יל, יחד עם אחותם לייאל בת השנתיים.

אביהם, נשאת עספור, עבד בשנים האחרונות במשחטת עופות ישראלית באזור התעשייה עטרות. מצויד באישור עבודה, היה יוצא מדי בוקר בחמש לעבודתו, עובר את דרך התלאות במחסום קלנדיה וחוזר הביתה בסוף היום. חוץ מאשתו ושלושת ילדיו ואימוני הכדורעף שאהב — סינג'יל היתה פעם אלופת הגדה המערבית בכדורעף — לא היה לעספור הרבה בחייו. את רוב זמנו עשה במשחטה, בדרך אליה וממנה.

בניו של עספור, מוחמד (משמאל) וג'מאל, עונד דסקית ועליה תמונתו של האב
בניו של עספור, מוחמד (משמאל) וג'מאל, עונד דסקית ועליה תמונתו של האבצילום: אלכס ליבק

לפני שלושה שבועות ביום שישי, יום המנוחה, יצא עספור אחר הצהריים מביתו למסיבת כלולות של חבר באולם החתונות של הכפר, שנמצא בחלקו החדש יותר של סינג'יל, לא הרחק מבית אביו, שבו אנחנו יושבים כעת. ביתו של עספור נמצא בחלק העתיק והעני יותר של הכפר ולשם אמר לחזור אחרי שמסר את המתנה בחתונה ואכל משהו. הוא פסע ברחוב שעובר לאורך צלע ההר יחד עם בן דודו, תאמר עספור. זה היה בסביבות ארבע וחצי אחר הצהריים.

כשעתיים קודם לכן נכנס אל הכפר כוח רגלי של צה"ל, כנראה שמונה חיילים, וחצה אותו מדרום לצפון. לסינג'יל יש שתי כניסות, והכוח נכנס באחת ויצא מהאחרת. בדרכם נתקלו החיילים בצעירים שיידו בהם אבנים. על פי עדויות, החיילים השיבו באש חיה וברימוני הלם וכמעט שלא השתמשו ברימוני גז. צעיר אחד, אחמד עלוואן שמו, בן 26, נפצע ברגלו מאש חיה בהפגנת הנוכחות הזאת של החיילים בתוככי הכפר הפלסטיני. הוא נלקח במכונית פרטית לבית החולים ברמאללה.

השעה היתה כבר אחרי ארבע והחיילים כמעט השלימו את סיורם. הם עמדו למטה, לא הרחק מהיציאה מהכפר, ברחבת כורכר ליד שלד של מחסן שנמצא בשיפולי סינג'יל, שכל בתיו נטועים על ההר. גם מיידי האבנים כבר התפזרו ברובם, וברחוב למעלה נותרו פחות מעשרה צעירים, על פי העדויות.

עספור הלך ברחוב שבמעלה ההר, החיילים עמדו במורדו, כ–150–200 מטרים הפרידו ביניהם בקו אווירי, בשיפוע ניכר. כמה צעירים עוד ניסו ליידות אבנים בחיילים באמצעות הקלעים שבידיהם, אבל מרבית האבנים, אם לא כולן, לא עברו את המרחק הרב. על פי העדויות, עספור לא השתתף ביידויי האבנים, שבכל מקרה לא סיכנו את הכוח.

ההר תלול למדי. החיילים כבר היו למרגלותיו, עספור הלך גבוה על צלעו. כשחלף ליד קיר אבנים, שעליו מונחת עכשיו משום מה אסלה מנותצת כמו היה זה מיצג אמנות, ירה אחד החיילים שעמדו למטה כדור אחד לעברו. הכדור ננעץ בבטנו של עספור ויצא מגבו. הוא אמר לבן דודו שנפגע, בן הדוד חשב שהוא צוחק, ומיד אחר כך קרס על הכביש. תאמר הפשיל את חולצתו של דודנו אבל לא נראו סימני דם, רק חור קטן בבטן. רק אחרי שהפך אותו, הבחין בן הדוד בשטף הדם שפרץ מגבו. אמבולנס שהיה בקרבת מקום החיש את עספור לבית החולים ברמאללה.

הוא הגיע לשם ללא נשימה או דופק, אבל בעקבות מאמצי החייאה חזר לו הדופק. אחר כך הוכנס לחדר הניתוח וניתנו לו עשרות מנות דם, ללא הועיל. בשמונה וחצי בערב הוא מת. בדו"ח המוות שלו כתב ד"ר חאלד חאסיב: "הגיע לחדר מיון לאחר שנורה לדברי בני משפחתו באש חיה בידי חייל ישראלי, עם פצע כניסה ופצע יציאה. דימום כבד ופגיעה בכלי הדם המרכזיים. הועבר לחדר ניתוח ומת בשמונה וחצי בערב".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי באותו יום שישי "התקיימה הפרת סדר אלימה בסמוך לכפר סינג'יל, במהלכה הכוח הצבאי ששהה במקום הגיב בירי במסגרת 'נוהל מעצר חשוד'. במהלך היום התקבל דיווח פלסטיני על הרוג. מסמכים רפואיים בעניינו טרם התקבלו. בימים אלו נבדקות נסיבות האירוע, ובהמשך תחליט הפרקליטות הצבאית לגבי הצעדים שיש לנקוט".

עמדנו במקום שבו עמדו החיילים ואחר כך עלינו אל המקום שבו נהרג עספור. כלב נבח לעברנו. בתי שילה על ההר שממול, מעלה לבונה בצד השני, תורמוס עיא בעמק שלמטה וכביש 60 שחוצה אותו. "אדם פשוט", אומר עליו אביו השכול ג'מאל, "כולם אהבו אותו בכפר". מישהו התקשר אליו זמן קצר אחרי הירי ואמר לו שבנו נפצע, הוא חשב שמדובר בפציעה קלה מכדור גומי ולא התרגש, עד שראה כעבור כמה דקות בפייסבוק שעספור נפצע קשה. הוא התקשר לנהג האמבולנס, וזה אמר לו שהפציעה חמורה. הוא יצא מיד לבית החולים, אבל אחרי כמה שעות יעצו לו ללכת הביתה לנוח. עד שהגיע לביתו, כבר שמע את הנשים הבוכות מעבר לדלת והבין. בטלוויזיה המקומית קיבל את האישור הסופי לכך שבנו מת.

"למה החיילים נכנסו לכפר? כדי לפגוע באנשים? להטריד אותם? להשפיל אותם? תפקידם לשמור על המתנחלים שעוברים למטה בכביש, אבל למה להיכנס לכפר? ולמה בצורה עבריינית כזאת, יורים באש חיה?", הוא שואל עכשיו, אחרי שהדליק תנור נפט להפיג את הקור בביתו. בחלון הקומה השנייה של הבית יש שני חורים של קליעי כדורים שחיילים ירו כמה שבועות קודם לכן. "תאר לעצמך שמישהו היה נמצא באותו זמן ליד החלון? אולי אשה, אולי ילד? ככה הם יורים, ללא כל אנושיות". והאב ממשיך: "נשאת היה אבא לילדים. אדם מבוגר. פועל מסור בעבודה. הוא היה מיידה אבנים? עובד בישראל עם רישיון, שמעולם לא הסתבך בכלום, היה מיידה אבנים בחיילים אחרי שיצא מחתונה?".

למחרת, מספר האב, הגיעו קצינים ישראלים ממפקדת התיאום והקישור לחקור את נסיבות הריגתו של עספור. בתחילה הם חשבו, כך מספר האב, שהוא נורה על כביש 60. אחר כך הציעו שאולי הוא נורה מכדור תועה ממסיבת החתונה שבה השתתף. אבל ג'מאל אומר שבכפר הפסיקו לירות בחתונות, ובכל מקרה לא היה קו ראייה בין אולם החתונות לבין מקום הריגתו של בנו. בסלולרי שלו שומר אחיו של עספור, עבד אל־רזאק, את תמונתו בחליפה מחתונת אחיהם בקיץ. "הכפר איבד אותו", שב ומספיד האב, "הם לא ימצאו עוד אחד כמוהו".

לקראת תום 40 ימי האבל כבר כתב ג'מאל מכתב לבנו שאותו הוא נושא בכיסו: "40 הימים האלה בלעדיך עברו כמו אלף שנה, כל יום, כל דקה. איך עזבת אותנו, אבו ג'מאל, ללא כל התרעה".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ