פרופ' חאג'־יחיא (במרכז) בבית החולים א־נג'אח, השבוע. שואף לייתר את הצורך בהפניית חולים לטיפול בישראל
פרופ' חאג'־יחיא (במרכז) בבית החולים א־נג'אח, השבוע. שואף לייתר את הצורך בהפניית חולים לטיפול בישראל צילום: אלכס ליבק

זהו בית החולים הכי שקט שהיינו בו, כנראה גם הנקי והמבריק שבהם. שעות הביקור מסתיימות בצהריים ודממה שוררת במסדרונות. כרזות על חובת נטילת הידיים תלויות על כל קיר, בכפייתיות כמעט. במחלקה לטיפול נמרץ קרדיולוגי שכב רק חולה אחד, שלמד בילדותו באותה כיתה עם ראש הממשלה הפלסטיני, פרופ' ראמי חמדאללה, ועכשיו מתקשר האחרון לשאול בשלומו, לאחר ששמע שאולי מת. חמדאללה הוא גם יו"ר מועצת המנהלים של בית החולים הזה והוא שגייס לכאן את המנכ"ל, פרופ' סלים חאג'־יחיא.

הסיפור של חאג'־יחיא ושל בית החולים הזה אותו הקים, א־נג'אח — בית החולים האוניברסיטאי הראשון בשטחים, הוא סיפור די פלאי. כמעט נס שמתרחש בשכם, על פסגת הר עיבל. לפני שלוש שנים וחצי נחנך בית החולים הזה, עם 217 מיטות וכמאה רופאים. עכשיו כבר חוצבים הדחפורים בהר לקראת שלב ד' — בניית מגדל אשפוז בן 15 קומות, כדי שבית החולים יגיע ל–800 מיטות.

תקציב בניית המגדל: 100 מיליון דולרים. היעד: להשלימו בתוך כחמש שנים. בית החולים הזה כבר מצויד בכל שכלולי הרפואה, ממכשיר MRI ועד ללב מלאכותי. רק מכשיר אחד חסר בו: פט סי.טי. המשמש לאבחון מחלות סרטן. הכסף לרכישתו כבר נאסף, אבל ישראל אוסרת את הבאתו. "הישראלים חושבים שאנחנו כל כך מוכשרים, שנבנה באמצעותו פצצת אטום", אומר חאג'־יחיא בחיוך אירוני.

סיפורו של בית החולים הזה, כסיפורו של המנכ"ל שלו, הוא סיפור מנתץ סטריאוטיפים ודעות קדומות. מודרנה וטכנולוגיה רפואית משוכללת בשכם, מנתח לב בעל שם עולמי מטייבה. חאג'־יחיא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב ואחרי כשנתיים עבר ללמוד רפואה בטכניון. אביו הוא ד"ר לקרימינולוגיה, אחיו, סאמר, משמש דירקטור בבנק לאומי. את ההתמחות שלו בניתוחי לב וחזה עשה בשיבא.

אחרי כשנה בה עבד כרופא בכיר בשיבא, הזמין אותו הפרופ' המצרי מגדי יעקוב, מגדולי מנתחי הלב ומשתילי הלב בעולם, לעבוד אתו בלונדון. כך החלה הקריירה הבינלאומית של הצעיר מטייבה במהלכה ניתח, השתיל לבבות אנושיים ומלאכותיים בכל העולם, מריאד ועד יוהנסבורג (שם ניתח רב יהודי). "עשיתי השתלות כמו שאתה אוכל חומוס", הוא אומר. כיום הוא מלמד באוניברסיטת בריסטול, בצד עבודתו בשכם. אשתו, לאנה, שחקנית תיאטרון ערבייה מישראל ושלושת ילדיהם, מתגוררים בגלזגו, שם הקים את התוכנית הלאומית של סקוטלנד להשתלת לבבות מלאכותיים. אחת לעשרה ימים הוא יוצא משכם למשפחה בגלזגו, ואחרי שלושה־ארבעה ימים חוזר לבית החולים. הוא אומר שהוא לן בדרך כלל על מיטת שדה בבית החולים.

הוא כבן 50, גבר הדור ומעונב, שנראה כקברניט מטוס או כוכב קולנוע יותר מאשר כמנהל בית חולים. העברית והאנגלית שגורות בפיו במידה שווה. הוא אומר שאת ההשראה לחדשנות וטכנולוגיה קיבל מישראל. "אני מאוד ישראלי, אבל בלי החוצפה הישראלית והיעדר הנימוסים", הוא אומר. "עצוב לי לראות איך איבדתם את היכולת לראות את הצד השני. הסיכוי היחיד לשלום הוא רק אם תכירו שיש עם אחר, שלא נופל מכם בכלום". ילדיו מדברים אנגלית טוב יותר מערבית. השבוע סיימו את חופשת הקיץ אצל סבתא וסבא בטייבה.

מרצפות השיש מבהיקות במסדרונות, החלונות הגדולים מחדירים הרבה אור לבית החולים הזה שבתי שכם נשקפים למרגלותיו והמראה מרהיב. איש יחסי הציבור של בית החולים, סאמר רשיד, הוא כנר צעיר ממזרח ירושלים. במחלקה ההמטואונקולוגית, שקירותיה מעוטרים בציורים צבעוניים, ילדים חולי סרטן מחכים להשתלת מח עצם או מתאוששים מהשתלה כזו. יחידת הדיאליזה על 45 המיטות שבה, משרתת 260 חולים מכל הגדה. צילומי נוף של חיפה, עכו, יפו וירושלים במסדרונות הם אולי הסממן הלאומי היחיד כאן.

בית החולים א-נג'אח, השבוע. 100 מיליון דולר יוקצו למגדל האשפוז
בית החולים א-נג'אח, השבוע. 100 מיליון דולר יוקצו למגדל האשפוזצילום: אלכס ליבק

הכסף לבניית בית החולים בא מתרומות, בעיקר מכווית וסעודיה, אבל גם יחידים תרמו לבית החולים. ממשלת יפן תרמה את מכשיר ה־MRI. השכן מהר גריזים, ההר שממול, איש העסקים הפלסטיני מוניב אל־מצרי, תרם מיליון דולר. הרשות הפלסטינית רק חייבת כסף לבית החולים: היא מעבירה חלק מזערי מהתחייבויותיה בעבור אשפוז וחובה לבית החולים מגיע ל–90 מיליון שקלים. חאג'־יחיא עזב מאחוריו קריירה בינלאומית ובא לנהל בתנאים הללו את בית החולים בשכם הכבושה.

"בוודאי שהיה משהו לאומי בשיבה לכאן", הוא אומר. "רציתי להוכיח שכן, אנחנו יכולים. המוטו שלי הוא לא לחפש תירוצים. לא הכיבוש ולא המצב הכלכלי הקשה". תחילתו של בית החולים בשטח אדמה על ההר, קרוב למתקן של צה"ל. מחשש שהשטח יופקע בידי ישראל, החליטה בשנת 2006 העמותה שהיא בעלת הקרקע, לתרום אותו לאוניברסיטת א־נג'אח כדי שזו תקים כאן בית חולים אוניברסיטאי ובכך תמנע את ההפקעה.

באוניברסיטת א־נג'אח יש פקולטה ענקית לרפואה ולמדעי הבריאות, הגדולה במזרח התיכון, בה לומדים כ–4,000 סטודנטים. במשך כמה שנים היה חאג'־יחיא דיקן הפקולטה. עכשיו יש לאלפי הסטודנטים גם בית חולים. סרטון וידאו מראה את קבלת הפנים החמה שעשו הסטודנטים לפני כשנתיים לחאג'־יחיא, אחרי השתלת הלב המלאכותי הראשונה בפלסטין: מאות קידמו את פניו בבלונים ובקריאות שמחה. בדברי התודה שלו לסטודנטים, אמר להם חאג'־יחיא: "אל תתנו לאף אחד לומר לכם שיש עמים טובים יותר".

הקמת בית החולים היא עבורו חלק מבניית אומה. עד שהגיע לכאן היו תושבי שכם רגילים לקבל טיפול רפואי בבית החולים הממשלתי רפידייה ובמקרים מסובכים, רצו הפניה לבית חולים בישראל. את זה רוצה חאג'־יחיא לשנות. הוא רוצה להגיע למצב שייפסקו ההפניות לבתי חולים בישראל. יש לכך סיבות כלכליות: כ–600 עובדים בבית החולים הזה, הוא רכש בשנה האחרונה ציוד תמורת ב-100 מיליון שקלים בשוק הפלסטיני, והטיפולים בו זולים לאין שיעור מהמחירים שגובה מערכת הבריאות הישראלית מהרשות הפלסטינית.

יש כמובן גם סיבות לאומיות. "ניתחתי בבתי מלוכה בעולם וחזרתי לכאן כדי לראות שכל מה שמבקשים ממני זה הפנייה לתל השומר או להדסה. אני לא רוצה להגיד שהקמנו את הדסה הפלסטינית. היומרה שלי גדולה יותר". גאווה לאומית היא אחד הערכים שהוא רוצה להנחיל לסטודנטים שלו. בית החולים א־נג'אח הוא לדעתו, סיבה לגאווה פלסטינית. במצגת של בית החולים מוזכרים גם צניעות ואנושיות. בחברה שבה מרבית הרפואה היא פרטית, אסור לרופאי בית החולים הזה לעסוק בכל עבודה נוספת, זולת ההוראה באוניברסיטה והעבודה בבית החולים.

עם אלפי סטודנטים, חאג'־יחיא מאמין שהוא יכול לעצב דור של צעירים פלסטינים. הוא חושב שבזמן שרבים רוצים לעזוב, דווקא השיבה שלו לפלסטין, ועוד כערבי ישראלי, היא דוגמה למשהו אחר. לסטודנטים הוא אומר שצריך לצאת לעולם ללמוד, אבל יש להם סיבה לחזור — אפשר לחולל כאן שינוי. הוא גם מלמד אותם שהרופא אינו אלוהים והוא לא עומד במרכז. החולה הוא שצריך לעמוד במרכז. אצלו לא יהיו חולים במסדרונות בשום מקרה, בגלל סכנת הזיהומים. הוא גם הכין תוכנית מיוחדת להקמת מערך של רופאי משפחה בפלסטין — עניין לא מפותח די הצורך. "אצלנו הולכים לרופא שנחשב להכי טוב. לא חשוב אם הוא רופא מוח ולך יש בעיה ברגל".

כרבע מהמטופלים כאן באים מרצועת עזה. חאג'־יחיא מקווה להקים מלונית בשטח בית החולים שתארח את משפחות החולים שמגיעים ממרחקים. הוא גם חולם על תיירות מרפא ממדינות ערב, ועל ענפים חדשים שישפרו את המצב הכלכלי כמו ניתוחים פלסטיים וטיפולי הפריה. לבית החולים יש קשרים מקצועיים עם מרכזים רפואיים גדולים בעולם, לא כולל ישראל.

80 סטודנטים ערבים־ישראלים לומדים כאן השנה רפואה, כ–400 ישראלים למדו כאן רפואה במשך השנים. 3,000 סטודנטים ישראלים לומדים בכל הפקולטות. לישראלים רבים האוניברסיטה הזאת מחליפה את היציאה ללימודים בירדן.

ויש גם ניתוח אחד שביצעו בבית החולים הזה ולא ביצעו בהדסה: השתלת שני לבבות מלאכותיים לחולה אחד. עיניו של פרופ' חאג'־יחיא נוצצות: כן, אנחנו יכולים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ