טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש בלבד  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים

באסל אברהים היה האחרון שנשאר לעמוד, ונורה למוות בידי חיילים

כשהחל הירי, הצעירים רעולי הפנים שיידו אבנים נשכבו על האדמה. גם העיתונאי למוד העימותים תפס מחסה. רק באסל אברהים, שיצא מביתו בנעלי בית כדי לצפות במתרחש, לא התכופף בזמן

90תגובות
חדר הציפורים שגידל אברהים. רק ציוצן החלוש הפר את הדממה בבית השבוע
אלכס ליבק

שני חיילי צה"ל עלו על הגבעה שממול לבית וכיוונו את רוביהם ממרחק כ–200 מטרים אל הצעירים רעולי הפנים שיידו אבנים בחיילים שעמדו הרחק במורד הכביש, ליד תחנת הדלק של אבו חליל שנמצאת בכניסה לענתא. רעולי הפנים, על פי העדויות כעשרה במספר, תפסו מחסה מאחורי גדר האבן של מפעל "שיש וגרניט אלימני". זה המבנה האחרון של ענתא לפני חומת ההפרדה שמתפתלת כאן בקצה העיירה.

גם העיתונאי המקומי מחמוד עליאן, שבא לתעד את המתרחש תפס מחסה מאחורי גדר האבן. רק באסל אברהים, פועל במחסן לגרוטאות מתכת בן 29, שיצא מביתו הסמוך כנראה כדי לצפות במתרחש, נותר עומד כשהוא חשוף אל מול החיילים. הם לא היססו לרגע וירו בו. כדור אחד חדר למותנו ויצא מחזהו, הורס את איבריו הפנימיים. מפיו פרץ דם והוא נפל על האדמה שזרועה כאן בשברי שיש רבים של המנסרה.

באסל אברהים
אלכס ליבק

עכשיו מצייצות חרש הציפורים בכלוביהן, בביתו של אברהים, במרחק כמה עשרות מטרים מהמקום בו נורה. הבית ריק. אלמנתו, דליה, ובנם בן הארבע, אדם, נמצאים הרחק מכאן עם משפחתה, במחנה הפליטים ג'נין. אברהים קבור בבית העלמין המקומי ורק ציוצן החלוש של הציפורים מפר את דממת המוות בדירה השוממה.

בקומה למעלה מתגוררת אמו השכולה, הנא, בת 60. אבי המשפחה מת לפני כעשר שנים ממחלה. דירת בנה חדשה ומבהיקה. יש בה חדר אורחים, חדר שינה וחדר ציפורים: חדר מלא בכלובים ובהם ציפורי שיר מתרוצצות. תמונות של אדם הפעוט מודבקות על הקירות, בינות לכלובים הרבים.

לפני כמה חודשים נפרדו בני הזוג ודליה חזרה לבית הוריה בג'נין. הרקע לפרידה היה רצונו של אברהים לשאת אשה שנייה, קרובת משפחתו מענתא. הוא כבר תכנן את החתונה שנועדה להתקיים בקרוב. מאז נפרד מאשתו היה נוסע כל סוף שבוע למחנה ג'נין, להביא את אדם להיות אתו מיום חמישי ועד שבת.

כך גם היה בסוף השבוע לפני שבועיים. ביום חמישי, ה–14 בדצמבר, הביא את אדם לביתו. למחרת, ביום שישי, נורה למוות ליד ביתו. אדם הפעוט היה באותה עת בתוך הבית, יחד עם סבתו. הוא לא ראה את אביו נופל שותת דם בפתח מנסרת השיש שמאחורי ביתם.

האמבולנס עוכב

ביום שישי לפני שבועיים קם אברהים בבוקר והלך לבקר את דודתו, אחות אמו, יחד עם בנו. אחר כך הלך להתפלל במסגד. בצהריים חזר הביתה. בחוץ החלו העימותים. בסביבות רבע לארבע אחר הצהריים שוב יצא את הבית. הוא ביקש מאמו שתשמור על בנו הפעוט ולא תיתן לו לצאת. אחיו הישאם, בן 43, מספר שבאסל יצא להביא תה לחבריו במפעל השיש, שנמצא ממש מאחורי ביתו. הישאם היה באותה עת בחתונה בעיירה. כעבור זמן קצר טלפן אליו חבר ואמר לו שאחיו נפצע קשה מירי.

כשהגיע אברהים למפעל נמשכו העימותים. העיתונאי עליאן הגיע למקום במכוניתו ופגש את אברהים שהיה חברו. עליאן החנה את מכוניתו במרחק כמה עשרות מטרים כדי שלא תיפגע מהאש ומהאבנים. בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עאמר ערורי, סיפר עליאן שהוא ואברהים עמדו תחילה במרחק כ–300 מטרים מזירת העימותים. אחר כך נסוגו הצעירים ועלו לכיוון מפעל השיש, עד שנקבצו מסביב לעליאן ואברהים, בפתח המפעל. "העימותים לא היו אלימים מאוד", סיפר עליאן בעדותו, "מספר המשתתפים היה קטן, בערך 18 רעולי פנים. ניתן היה לפזר אותם באמצעות רימוני גז או רימוני הלם. אנשי כוחות הכיבוש עשו שימוש באש חיה".

הלוויתו של באסל אברהים בענתא, לפני כשבועיים
Nasser Nasser/אי־פי

לפתע ראה עליאן שני חיילים שעלו על הגבעה שממול למפעל, במרחק כ–200 מטרים מהמקום בו עמדו. "הם כיוונו את הנשק שלהם למקום בו עמדנו ואז שמעתי קול, כמו חבטה בקיר, נדמה לי שזה היה קול של קליעים", סיפר עליאן. "הצעירים הרעולים ואני הסתתרנו מאחורי החומה. באסל היה היחיד שלא הסתתר. לאחר מכן שוב נורתה אש בצורה מאסיבית. כאשר באסל שמע את קול הירי הוא התכופף על הקרקע כדי להתגונן. ואז ראיתי אותו נופל על החזה שלו. הוא ניסה לקום ולא הצליח. הוא נפל שוב. ניגשתי אליו יחד עם שני צעירים רעולים והרמנו אותו לכיוון הרכב שלי שהיה במרחק 30 מטרים. האש שככה לאחר שבאסל נפצע".

כשהכניסו אותו למכונית הוא החל להקיא דם. לעליאן עוד אמר: "הילד שלי באחריותכם" ויותר לא אמר דבר. הם לקחו אותו למרפאה "אל־אימאן" בענתא. אנשי הצוות הרפואי ניסו להחיותו ולעצור את הדימום שפרץ מחור בחזהו באמצעות תפרים. אמבולנס פלסטיני שהוזעק למקום התעכב במשך כ–20 דקות בגלל העימותים בענתא ובקלנדיה. בינתיים הגיע למרפאה אחיו של באסל, הישאם. לדבריו, הוא ראה את אחיו שוכב חסר הכרה, חור בחזהו והרופאים מנסים להחיותו.

כשהגיע האמבולנס הפלסטיני הציע הפרמדיק שעליאן יקח את הפצוע במכוניתו, כי החיילים במחסומים מעכבים את האמבולנסים, כך סיפר עליאן. אבל הרופאים במרפאה לא הסכימו שאברהים יילקח ברכב לא רפואי, בשל חומרת מצבו. האמבולנס של הסהר האדום ניסה להבהיל את אברהים לבית החולים אל־מקאסד במזרח ירושלים הקרוב יותר מבית החולים הממשלתי ברמאללה — כשבעה קילומטרים לאל־מקאסד, לעומת כ–28 קילומטרים לבית החולים ברמאללה.

במחסום חיזמה עצרו מאבטחים וחיילים הישראלים את האמבולנס. גם אחרי שבדקו את תכולתו וראו את הפצוע המדמם וחסר ההכרה, הם סירבו לאפשר לו לעבור בדרך לבית החולים במזרח ירושלים. באין ברירה אחרת חזר האמבולנס כלעומת שבא ונסע לרמאללה. לא ברור אם אברהים עוד היה בין החיים בשלב הזה. כמה דקות לפני השעה חמש אחר הצהריים הגיעו לשערי חדר המיון ברמאללה, ושם נקבע מותו.

נעצר פעמיים

שלושה חיילים וחיילת אחת, חמושים וממוגנים מכף רגל ועד ראש, עמדו גם השבוע על הגבעה שחולשת על הכניסה לענתא, והשקיפו מלמעלה על הנכנסים והיוצאים. ענתא מלאה בגרוטאות מכוניות ובערימות אשפה. גם ביתו של אברהים נמצא בין ערימות של שלדי מכוניות.

פעמיים נעצר בעבר ונידון לכמה חודשי מאסר כל פעם על יידוי אבנים ופעילות אחרת במסגרת ארגון הפתח שאליו השתייך. כמה חודשים לפני תום תקופת המאסר הראשונה שלו שוחרר בעסקת שליט. בשנה שעברה נעצר שוב לכמה חודשים. אחרי שהתחתן, כך מספרים בביתו, החליט להפסיק את פעילותו ולהתמקד במשפחתו — ובכל זאת נעצר בשנית. עכשיו יושבים גברים קודרים בדירת אמו ומתאבלים עליו. הם קרובי משפחתו וחבריו. ביניהם נמצא גם תושב העיירה ג'מאל פראג', שבנו וויסאם, נהרג בעימותים לפני כשנתיים, במחנה הפליטים שועפאת הסמוך.

"צה"ל רצה ערבי מת", אומר עכשיו דודו אקת'ם חילו. הדוד השני, מחמוד חילו, אומר ש"זאת לא ממשלה של יהודים, זאת ממשלה של מתנחלים". שני הדודים משוכנעים שהחיילים הרגו את אחיינם במתכוון. הם אומרים שכשנעצר בפעם האחרונה, בשנת 2016, אמרו לו חוקריו שבפעם הבאה יהרגו אותו. די להם בכך כדי להיות משוכנעים שהוא נהרג במזיד.

באסל נורה בנעלי הבית שלו, שנעל בצאתו מן הבית. בתמונתו האחרונה הוא נראה בשיערו הארוך, גולש על צווארו.

דובר צה"ל מסר השבוע ל"הארץ" כי באותו יום, "בסמוך לכפר ענתא, התפתחה הפרת סדר אלימה של כ–30 פלסטינים, במסגרתה הובערו צמיגים ויודו אבנים לעבר כוחות צה"ל. כוח צה"ל נאלץ להגיב באמצעים שונים. מהתחקירים שבוצעו עד כה לא ניתן לקבוע שהפלסטיני נהרג מירי צה"ל. האירוע נבחן כעת גם על ידי הפרקליטות הצבאית". עוד נמסר כי "בניגוד לנטען, מעבר חיזמה נותר פתוח לאורך כל היום. לא מוכרות טענות בעניין עיכוב גורם רפואי".

ההונדה שלו חונה מיותמת מול הבית. בני משפחתו גאים בכך שהיתה לו מכונית. איש לא בוכה בבית הזה. על חומת ההפרדה שממול, שכאן היא חומת בטון לא גבוהה, אפורה ומדכאת, מול אולם החתונות ומנסרת השיש, כתבה אילונה ממזרח גרמניה לשעבר, שירי אהבה באנגלית לאחד סמי וגם כמה כתובות פוליטיות מתפייטות. "חשוב מחוץ לחומות, אז זה מתחיל", כתבה אילונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות