בביתה של חברת הפרלמנט הפלסטיני מקווים שהפעם היא תשוחרר סוף סוף ממעצר - אזור הדמדומים - הארץ
אזור הדמדומים

בביתה של חברת הפרלמנט הפלסטיני מקווים שהפעם היא תשוחרר סוף סוף ממעצר

כבר 20 חודשים שחאלדה ג'ראר עצורה בכלא הישראלי בלא משפט וללא כתב אישום. בסוף החודש תושלם עוד תקופת מעצר מינהלי, ובביתה מקווים שהפעם היא תצא לחופשי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רסאן ג'ראר בבית החרושת לצעצועים שבבעלותו, השבוע. בכנסייה הקתולית של רמאללה תתקיים חגיגת השחרור, אם תהיה
רסאן ג'ראר בבית החרושת לצעצועים שבבעלותו, השבוע. בכנסייה הקתולית של רמאללה תתקיים חגיגת השחרור, אם תהיהצילום: אלכס ליבק
גדעון לוי
אלכס ליבק

רסאן ג'ראר אומר שחייו חסרי משמעות בלי חאלדה. בחדרו שבבית החרושת לבובות פרווה ולצעצועי ילדים שבבעלותו בבית פוריכ, שכסאותיו המשרדיים מרופדים בפרווה סינטטית אדומה, קורנות פניו של אלמן הקש הזה כל אימת שהוא מדבר על אשתו. כבר 20 חודשים שהיא עצורה בכלא הישראלי, בלא משפט, בלא כתב אישום, בלא ראיות, בלא כלום, ובסוף החודש הזה אולי היא תשתחרר סוף סוף. רסאן כבר עסוק בהכנות. הוא יודע שהוא עלול להתאכזב שוב, בפעם הרביעית ברציפות.

היא העצירה הפוליטית מספר 1, מנהיגת האסירות בכלא דמון והאשה הבכירה ביותר שישראל כלאה, בלא שהורשעה בעבירה כלשהי. המאבק לשחרורה ארוך ומתסכל, ומעורר הדים רבים יותר בחו"ל מאשר בארץ. כאן הוא נתקל בקירות האטומים של רשויות הכיבוש, באדישותה הבל תאומן של דעת הקהל בישראל, שלא מתעניינת בכך שהיא חיה במשטר שיש בו עצירים פוליטיים, בדממת הח"כיות ובשתיקת ארגוני הנשים. לא פחות מחמישה מאמרי מערכת הקדיש עיתון "הארץ" לדרישה להציג את הראיות כנגדה או לשחררה לאלתר, בלא הואיל כמובן — ג'ראר עדיין עצורה, בלא אישום.

ארבע פעמים נשלחה למעצר מינהלי ברצף, פעמיים לחצי שנה, פעמיים לארבעה חודשים. ב–28 בחודש הזה תסתיים ההארכה השרירותית הרביעית של מעצרה. כרגיל, עד אותו היום איש לא ידע אל נכון אם תשוחרר, או שמא שוב יאריכו את מעצרה בלא הסבר. תובע צבאי אמנם הבטיח בהארכה הקודמת שזו תהיה האחרונה, אבל לך תדע. מדובר בכיבוש ובשרירות לבו. בכל מקרה, רסאן כבר צובע את ביתם מחדש, מחליף מזגנים ודוד מים, תולה וילונות חדשים, שותל צמחים בעציצים, מזמין אוכל ודברי מתיקה בכמויות מסחריות ומארגן קבלת פנים במחסום אחד ומכוניות שיחכו לה בעוד שני מחסומים – לעולם אין לדעת היכן בדיוק תשוחרר. בכנסייה הקתולית של רמאללה, שאותה שכר למשך שלושה ימים בסוף השבוע של סוף החודש, תתקיים חגיגת השחרור. אם וכאשר.

חאלדה ג'ראר בבית המשפט הצבאי, ב-2015
חאלדה ג'ראר בבית המשפט הצבאי, ב-2015צילום: Majdi Mohammed / אי־פי

תזכורת: ב–2 באפריל 2015 פשטו כוחות צה"ל על בית משפחתה של ג'ראר שבאל־בירה, חטפו אותה והעבירו אותה למעצר מינהלי. על רקע מחאות בינלאומיות על שישראל עוצרת בלא משפט מחוקקת שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, החליטו שלטונות הכיבוש להעמידה לדין. כנגד ג'ראר הוגש כתב אישום שכלל לא פחות מ–12 סעיפים, כולם גרוטסקיים עד אימה, ובהם חשד לביקור בבתי משפחות אסירים, חשד לביקור בתערוכת ספרים וחשד לקריאה לשחרורו של מנהיג תנועתה, החזית העממית לשחרור פלסטין, אחמד סעדאת שנמצא בכלא זה שנים. כתב האישום של ג'ראר, מתנגדת הכיבוש, פמיניסטית נחושה וחברת הוועד הפועל של אש"ף, עוד ישמש יום אחד כראיה הניצחת ביותר לכך שבין המתכנה "מערכת המשפט הצבאית" ובין חוק או צדק אין שום בדל של קשר מוכח.

בבית המשפט בעופר ראינו אותה בקיץ 2015, גאה ומרשימה, בזמן ששתי בנותיה, יפא וסוהא, שלמדו אז בקנדה, מיררו בבכי יחד עם אביהן בספסלים האחוריים של האולם. איש לא נותר אדיש כשהסוהרים הרשו לשתי הבנות להתקרב ולחבק את אמן, ברגע אחד נדיר של חסד ואנושיות, אביהן נותר מתייפח מאחור. זה היה מראה שקשה לשכוח אותו.

אחרי שסיימה לרצות את עונשה שנגזר עליה, 15 חודשי מאסר, שבו שלטונות הכיבוש ועצרו אותה שוב, שנה וחודש אחרי שחרורה. ב–3 ביולי 2017 נשלחה למעצר מנהלי של חצי שנה ומאז היא בכלא, 20 חודשים רצופים. לפני כשלושה חודשים הועברה יחד עם שאר 65 האסירות הפלסטיניות מכלא השרון לכלא דמון. התנאים שם קשים יותר, שלטונות הכלא הזה לא מנוסים בטיפול בנשים, אומר רסאן. המקלחות נפרדות מהתאים, וכשאסירה במחזור, שוטפים המים האדומים את החצר וגורמים לנשים מבוכה. עם זאת, שלטונות הכלא מטפלים היטב, הוא אומר, במצבה הבריאותי של חאלדה. היא סובלת מבעיה בקרישת הדם שלה והיא נזקקת לתרופות ולבדיקות שבועיות, אותן היא מקבלת באורח סדיר בכלאה.

יפא (מימין) וסוהא בבית המשפט, ב-2015צילום: אלכס ליבק

יום הולדת בכלא

You Are My Sweetheart, כתוב על כמה מצעצועי הפרווה הסינטטית באולם הייצור שבבית פוריק, מזרחית לשכם. במקום מייצרים מיקי מאוסים ודמויות אחרות של עולם הסרטים המצוירים, כסאות נדנדה מרופדים ומנורות לחדרי ילדים, שאת כולם מעצב רסאן, והכל אומר תמימות מתוקה ויצירתיות. מאז נכלאה אשתו, מקדיש בעלה הרבה פחות למפעל שלו. מ–19 עובדיו נותרו רק שבעה, אחת מהן חירשת, העובדת המצטיינת שלו. נגריה, מרפדיה ומתפרה תחת גג אחד. את מרבית תוצרתו הוא מוכר לישראל, שאליה הוא מנוע להיכנס זה שנים. אבל ראשו נתון לשחרור אשתו. הוא ביקר אותה בכלאה בפעם האחרונה לפני כחודש, 45 דקות בטלפון מבעד לזכוכית המשוריינת. בחודשיה בכלא הפכה ג'ראר לבוחנת רשמית מטעם משרד החינוך הפלסטיני בבחינות הבגרות, אותן מעביר לכלא ארגון הצלב האדום הבינלאומי. בין השאר היא בחנה את עהד תמימי ואת אימה נרימאן. עהד טלפנה השבוע לרסאן וביקשה לדעת מתי צפוי שחרורה של חאלדה. "דודתי", היא מכנה אותה.

השעון על קיר משרדו של רסאן עומד מלכת. "הכל חסר משמעות בשבילי בלי חאלדה. לחיים אין משמעות בלי חאלדה. הזמן נעצר כשחאלדה נעצרה. חאלדה היא לא רק אשתי. היא אבי, אמי, אחותי וחברתי. אני נושם חאלדה, במקום אוויר. 20 חודשים בלי משמעות. גם העבודה שלי בלי משמעות". שיחת טלפון עסקית קוטעת את שירת האהבה הזאת, שניכר עליה שהיא כנה וכואבת. ומה יהיה אם שוב היא לא תשוחרר? "אז אחכה עוד ארבעה חודשים. שום דבר לא ישבור אותי. אני לא נותן לשום דבר לשבור אותי. זו הפילוסופיה שלי בחיים. זה תמיד עזר לי". כעשר משנות חייו עשה רסאן בכלא הישראלי. כמו אשתו, גם הוא הואשם בפעילות בחזית העממית לשחרור פלסטין.

בינתיים בתם הבכורה, יפא, בת 33, סיימה את הדוקטורט שלה במשפטים באוטווה, והיא מתמחה בחברת עורכי דין קנדית. סוהא, בת 28, חזרה מקנדה, לאחר שהשלימה שם ובבריטניה תואר ראשון ושני בלימודי הסביבה. היא עובדת בארגון זכויות האדם אל־חאק ברמאללה ומתגוררת יחד עם אביה. שתי הבנות רתומות למערכה הציבורית לשחרור אמן, בעיקר ברשתות החברתיות. כשיפא התחתנה בקנדה עם בעלה הקנדי, עורך דין כמותה, חאלדה היתה בכלא ורסאן הזמין את כל בני המשפחה והחברים לצפות בשידור אינטרנטי ישיר של טקס החתונה על מסך טלוויזיה גדול בביתם. רסאן מנוע יציאה לחו"ל.

החתול של  חאלדה ג׳ראר
החתול של חאלדה ג׳רארצילום: אלכס ליבק

רסאן נזכר במעצרה האחרון של חאלדה. איך החיילים וסוכני השב"כ פרצו לבית בכוח באישון ליל. איך הם נכנסו לחדרה של סוהא והעירו אותה באיומי רובים ואיך היא התחילה לצעוק בבהלה, לנוכח הרובים השלופים בידי גברים זרים בחדר השינה שלה, רעולי פנים במסכות שחורות בזמן שהיא רק התעוררה לא לבושה במיטתה, עד שהחיילים כפתו את ידיה מאחור. כשהוא נזכר בצעקותיה של בתו, הוא נסער כאילו אירע הדבר השבוע. הוא מספר שניסה להיחלץ לעזרתה של בתו, ומשוכנע שכמעט ונהרג בידי החיילים בגלל שניסה לפרוץ בכוח לחדרה. עד היום, כשהוא נזכר בצעקותיה, הוא מצטמרר. הוא אומר שפחד מאד שמא עוללו לה משהו נורא. אחרי שהחיילים לקחו את חאלדה, ומנעו ממנו להיפרד ממנה בנשיקה, כפי שביקש, הוא מצא את בתו כפותה. הוא שיחרר אותה מאזיקוני הפלסטיק ואז היא ביקשה לדלוק לרחוב בעקבות החיילים ואמה שבידיהם. הוא מנע זאת ממנה ואז היא יצאה למרפסת הבית והחלה לצעוק לעברם בהיסטריה, צעקות של זעם לא כבוש.

בשבת האחרונה ציינה חאלדה את יום הולדתה ה–56. זה לא היה יום הולדתה הראשון שעשתה בכלא, אולי הוא יהיה האחרון. נהרה עולה על פניו של רסאן כשהוא מדבר על יום ההולדת של אשתו. בקבוצת ווטסאפ שנקראת "החברים הכי טובים" העלו לכבוד יום ההולדת את התמונה שהוא הכי אוהב של חאלדה, לבושה בחולצה סגולה, מניפה את ידיה אל על באולם בית המשפט במתקן עופר. חברי הקבוצה כתבו לה את ברכותיהם. עומר ציטט שיר על אסיר שיושב באפלה בתאו שבכלא ולא רואה אפילו את הצל של עצמו. הידאייה כתבה משהו על חופש. נדיה כתבה: "יום חג ומחר תשתחררי. כולנו מחכים לחגוג אתך". חמיס כתב ברכת יום הולדת מסורתית ורסאן סיכם: "את כלת פלסטין, מתחדשת כל שנה. את הכתר על ראשי, אל־חאלדה, הנצחית".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ