אזור הדמדומים

עדויות חדשות שופכות אור על הרגעים שקדמו לירי של חייל צה"ל בראשו של ילד בן 10

ממרומי גבעה, ממרחק כמאה מטרים, ירה חייל בראשו של הילד עבד אל־רחמן שתיווי, שעמד בפתח בית בעת הפגנת יום שישי בכפר קדום. הקליע הותיר עשרות רסיסים במוחו של הילד. עכשיו הוא בטיפול נמרץ ילדים, מורדם ומונשם

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עבד אל־רחמן במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בתל השומר, השבוע
עבד אל־רחמן במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בתל השומר, השבועצילום: אלכס ליבק

במקפיא של המקרר הישן, בביתו שבכפר קדום, שומרים את המזכרות האחרונות ממנו: ארטיק שוקולד־בננה ארוז וקוביית אבטיח שקיסם נעוץ בה. עבד אל־רחמן שתיווי קנה אותם לעצמו כחצי שעה לפני שחייל צה"ל כרע על צלעה של גבעת הטרשים שחולשת על בתי הכפר וירה ממרחק כמאה מטרים בראשו של הילד כדור אחד, שהותיר עשרות רסיסים במוחו. 

עכשיו שוכב שתיווי במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים ספרא בתל השומר, מורדם ומונשם. אביו ובן דודו לא משים ממיטתו — מקווים לנס. מי יודע מתי יזכה הילד הזה ללקק את השלגון שקנה לעצמו. סרטון ממצלמת האבטחה של חנות המכולת בה קנה את הארטיק תיעד את עבד אל־רחמן מסתובב בין מדפי הממתקים למקרר הגלידה, הולך אנה ואנה, מתלבט מה לקנות. ילד קטן בכפכפים, בחולצת טי ובמכנסי טרנינג. כך כנראה גם ראה אותו החייל היורה, שעה קלה אחר כך, לפני שירה בראשו. 

עבד אל־רחמן, שעוד לא מלאו לו עשר, עמד בכניסה לבית חברו בפאתי הכפר, בזמן שמוקד ההפגנה השבועית — צעדה לעבר הכביש החסום של הכפר, יידויי אבנים ושריפת צמיגים — היה במקום אחר. אבל החייל ירה לעברו ופגע בראשו. זה היה ביום שישי שעבר, בשעת צהריים. 

באחת ורבע יצאה ההפגנה ממרכז הכפר. לדברי המארגנים השתתפו בה 300–400 מפגינים. מחאת הכפר והפגנותיו העיקשות נכנסו החודש לשנתם התשיעית ברציפות. בכל שישי ושבת הם צועדים לעבר הכביש שנחסם בגלל ההתנחלות הסמוכה, קדומים, שבנויה בחלקה על אדמות הכפר. ביום שישי שעבר הם צעדו כעשר דקות, עד שמבין עצי הזית הגיח כוח של כמה עשרות חיילים, מפוזרים במרחב, כך תיארו התושבים.

זהו הריטואל השבועי אבל הפעם, כך אמרו משתתפי ההפגנה, היה הירי אינטנסיבי יותר מהרגיל, כדורי גומי מצופי מתכת ורימוני הלם, במשך כ–20 דקות, בזמן שצעירי הכפר שורפים צמיגים ומיידים אבנים בחיילים ממרחק. באחת וחצי התרחשה תפנית דרמטית, שצה"ל ניסה להכחישה: לדברי התושבים, החיילים עברו לירי באש חיה. לא ברור מה הביא אותם לכך — איש מהם לא היה בסכנת חיים, ודאי לא החייל במרומי הגבעה. 

עבד אל־רחמן שתיווי
עבד אל־רחמן שתיווי

התושבים ראו את הקליעים מתעופפים וננעצים בקירות הבתים ובדודי המים, מחוררים אותם, המים ניגרים מהם, והחלו לחשוש. הם אומרים שהירי היה אוטומטי: עשרות כדורים לפחות, לפי אומדן התושבים. מוראד שתיווי, מתאם ההפגנות ואחד ממנהיגי הכפר, החל לצעוק לצעירים שייסוגו. הם מגדירים את הפגנותיהם כלא אלימות והאסטרטגיה שלהם היא מינימום של פגיעות. עובדה: איש לא נהרג כאן בתשע שנים של הפגנות, זולת אדם זקן אחד, שנחנק למוות בשנת 2014 מהגז.

ראשי ההפגנה היו משוכנעים שברגע שהחיילים יבחינו שהתושבים נסוגים לאחור — תחדל האש. אבל החיילים המשיכו לירות. בסביבות השעה שתיים שמע מוראד צעקות: "יש ילד הרוג". הוא רץ למקום, שהיה מרוחק ממוקד ההפגנה, מעין הסתעפות ממנה, שבה השתתפו כמה עשרות צעירים. 

ריאד שתיווי, בן 45, היה ליד הילד עבד אל־רחמן. הוא ישב בצל עץ זית בשולי הכביש עם שני בניו, חלפי ומחמוד, תאומים בני 11, ועבד אל־רחמן עמד מאחוריהם בכניסה לבית חברו, עז. ריאד הבחין בארבעה חיילים על צלע הגבעה שממול, לדבריו, שלושה עמדו ואחד כרע. החייל כיוון את רובהו לעברם. כמאה מטרים הפרידו בין החיילים ובין ריאד והילדים ברחוב למרגלות הגבעה. 

ריאד ביקש להרחיק את ילדיו מאזור הסכנה ושלושתם החלו להתרחק בריצה לאחור. הוא שוטר ברשות הפלסטינית ולדבריו, הוא יודע מה משמעותה של כריעה לפני ירי. עבד אל־רחמן עמד בפתח הבית, כמה מטרים מאחוריהם. איש לא היה לידו. הוא בוודאי לא יכול היה לסכן חיי איש — ילד בן עשר, במרחק כמאה מטרים מהחיילים הכי קרובים שעל הגבעה.

חדרו של עבד אל־רחמן בביתו בכפר קדום, השבוע
חדרו של עבד אל־רחמן בביתו בכפר קדום, השבועצילום: אלכס ליבק

ריאד לא הספיק להזהיר את עבד אל־רחמן, לפני ששמע קול ירייה. הוא הסתובב מבועת לאחור וראה את הילד נופל על צדו, דם רב ניגר מראשו. הוא ניגש אליו והרימו יחד עם אחד הצעירים, נספאת שתיווי, ושניהם זעקו לעזרה לאמבולנס הפלסטיני שעמד לא הרחק משם, כבכל הפגנה. דמו של הילד ניגר. השבוע עוד ראינו את הכתמים מרוחים לאורך עשרות מטרים על הכביש, במקום שבו פונה לאמבולנס. הנה כאן נורה ונפל עבד אל־רחמן, על שביל הבטון שמוליך אל בית חברו. נספאת, שעזר לחלץ אותו, מטפס עכשיו למרומי גבעת הסלעים, כדי להראות לנו היכן היו החיילים — הם היו רחוקים, במעלה הגבעה.

הירי נמשך גם אחרי הפגיעה בעבד אל־רחמן. כדורים פגעו בגדרות הפח ובקירות הבתים שמסביב. ראינו את חוריהם השבוע. הילד היה "כמו שק", אומר ריאד, חסר הכרה וחסר תגובה. ראש מועצת הכפר, סמיר אל־קדומי, הוא אח במקצועו. הוא ליווה את הילד באמבולנס הפלסטיני שדהר לעבר בית החולים רפידייה בשכם. מנתח הראש ד"ר עות'מן עות'מן, מיהר להכניס אותו לחדר הניתוח כדי לנסות לעצור את הדימום הפנימי הקשה במוחו, שנראה בתמונת הסי.טי.

לאב המבועת, שהוזעק בינתיים מעבודתו בטירה, ולתושבי הכפר שהגיעו לבית החולים, אמרו הרופאים ברפידייה שעשרות רסיסים התפזרו בראשו של עבד אל־רחמן. בכפר קדום משוכנעים שמדובר בתחמושת חדשה, נבזית במיוחד. דובר צה"ל לא הכחיש בפני "הארץ" שימוש בירי חי. הוא מסר כי באותו יום שישי "התפתחה הפרת סדר בכפר קדום, בה השתתפו כ–60 פלסטינים, במהלכה הובערו צמיגים ויודו אבנים לעבר כוחות צה"ל. הכוחות הגיבו באמצעים לפיזור הפגנות שכללו רימוני הלם וירי גומי. במהלך האירוע נפצע קטין פלסטיני. האירוע מתוחקר על ידי המפקדים. עם סיום התחקור, יועברו ממצאיו לבחינת הפרקליטות הצבאית".

הרחוב בו נורה עבד אל־רחמן, השבוע
הרחוב בו נורה עבד אל־רחמן, השבועצילום: אלכס ליבק

לא בשדה הקרב

"אם אתם חושבים שסוג כזה של חיילים יכול להגן עליכם, אתם טועים", אומר מוראד שתיווי. "חיילים ללא אתיקה לא יכולים להגן עליכם. יש צמיגים שרופים ויש יידוי אבנים, אבל מה המשמעות של העובדה שחייל בוחר לירות בילד קטן — זאת השאלה. למה ילד? הוא לא יכול לטעון שהוא החטיא את מטרתו. צה"ל גם לא יכול לטעון שהחייל לא ראה את הילד או שהוא לא ידע שהוא יורה בילד. אם היה לו מינימום של מוסר הוא לפחות היה יורה ברגליו. אבל בראש?  זאת הפעם הראשונה שהם יורים באש חיה לראש של ילד. הם ירו גז לתוך הבתים, כשהם יודעים שיש בהם תינוקות וזקנים, אבל ירי לראשו של ילד עוד לא היה כאן. 

"אני יודע מה המסר של צה"ל. הוא רוצה לשבור את ההפגנות באמצעות ירי בילדינו. אבל הם לא הבינו מה המסר שלנו. אלפי חללים פלסטינים נפלו, ודבר לא השתנה. אנחנו נמשיך במאבק שלנו כי הכיבוש צריך להיגמר. היום, לא מחר. אנחנו בני אדם, אוהבי חיים. לא רוצים לנשום גז ולא רוצים למות. ילדינו אינם גלידה מחנות מכולת — גידלנו אותם וחינכנו אותם, ומקומם לא בשדה קרב. אנחנו רוצים לדעת שהם יגדלו להיות מורים, רופאים, מהנדסים. ילד הוא ילד, כאן ובישראל. הילדים שלכם מתכננים את סוף השבוע שלהם — איפה יבלו, בשפת הים או בטיול. אנחנו רק מתכננים איך לגונן עליהם. אולי תשאלו: למה אתם נותנים לילדים שלכם להשתתף בהפגנות? והתשובה שלנו היא: תעזרו לנו לסיים את הכיבוש".

אביו של עבד אל־רחמן, יאסר
אביו של עבד אל־רחמן, יאסר צילום: אלכס ליבק

שלושה בנים ושלוש בנות ליאסר ועאידה, הוריו של עבד אל־רחמן, בן הזקונים שלהם. יאסר, בן 54, עובד במאפייה בטירה. עאידה, בת 50, עברה תאונת דרכים קשה לפני כמה שנים וניתוח לב פתוח לפני כשבועיים. מאז הירי בבנה היא מסתגרת בביתה, לא מפסיקה לבכות ולא מסוגלת להיות לצדו בבית החולים בישראל. יאסר נראה השבוע כמי שכל עולמו חרב עליו, כשהוא ישוב לצד מיטתו, יומם וליל, יחד עם בן דודו, עומר. שניהם, אגב, דוברי עברית.   

עבד אל־רחמן מאושפז בחדר מספר תשע במשכנה החדש של המחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים ספרא בתל השומר. המראות כאן קשים מנשוא, אבל העיצוב מרהיב ביופיו. מנהל המחלקה, פרופ' גידי פרת, חייכן ומסביר פנים במיוחד, אומר שיש לילד תקווה. הוא כבר הניע השבוע את רגליו. בבואנו מטפל בו רופא מתמחה מחברון. ראשו של הילד נפוח ואינספור צינורות תחובים בגופו הזעיר, שעולה ויורד חליפות עם תנועות מכונת ההנשמה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ