לפני שלושה שבועות שמע מוחמד כנען שחיילים נכנסים לעיירה שלו ולכן עזב הכל ומיהר להצטרף לצעירים שקידמו את פני החיילים באבנים. "הוא חשב שזה התפקיד שלו", אומר עכשיו בעצב אחיו השכול, עבד, "תמיד הוא הלך בראש והרחיק את כולם מהמקום". אח אחר, סופיאן, נער בן 16, מסתובב בבית במכנסיים מנומרים בצבעי הסוואה, חולצת טי שחורה ועל צווארו תלויות שתי דסקיות, באחת תמונת אחיו ההרוג מוחמד, ובשנייה תמונת אחיו הכלוא חמזה.

מחלון חדר השינה של הוריו ניבטים היסודות שהניח כנען לביתו: כמה גידי ברזל שמשתרגים מתוך הבטון שנוצק באדמה. הבית הזה כבר לא ייבנה, ודאי שלא למטרתו המקורית.

נותרו רק היסודות, כמעין אנדרטה דוממת לבן המת. גם במקום שבו נפל מתבוסס בדמו אחרי שחייל ירה בו ממרחק כמה עשרות מטרים באש חיה אל ראשו, הוקמה אנדרטה מאולתרת: עציץ שהונח בצל התאנה, שברי קרמיקה מסודרים בעיגול מסביבו, תמונתו מודבקת על קיר הבטון של הבית שבחצרו נהרג, ומתחתיה נכתב בכתב יד על הבטון: "נוח בשלום. אתה הגיבור. נאבקת למען העתיד ועכשיו אתה ברקיע".

בחיזמה רואים במוחמד כנען שהיד שנפל במילוי תפקידו בהגנה על העיירה שלו. גם המקום בו נהרג נראה כאתר של קרב מגן יותר מאשר זירה של "מהומות" ו"הפרות סדר". כנען נהרג בחצר בית בקצה העיירה, מול העמק. החיילים עלו רגלית במעלה ההר והסתתרו מאחורי בית אחר במדרון. עמק טרשים רחב ושומם חוצה בין חיזמה לבין התנחלות אדם, שנמצאת על הרכס ממול והכביש הראשי מתפתל למטה במרחק מאות רבות של מטרים מהמקום בו נהרג כנען. שום אבן שיידה מכאן לא יכולה היתה להגיע אל הכביש ולסכן את ביטחון הנוסעים. הכביש רחוק מאוד.

החייל שירה בו, ירה בראשו ממרחק כ–30 מטרים מהמדרון בו הסתתרו החיילים לפסגה בה ניצבו הצעירים. כדור אחד פגע בראשו של כנען ולא הותיר לו כל סיכוי.

בחיזמה משוכנעים כי כוונתם של החיילים מראש היתה להרוג אחד מצעירי העיירה — מעין הרתעה בעקבות יידויי האבנים התכופים על הכביש, שהתגברו בימי משבר אל־אקצא. למה ירו דווקא בכנען? כי הוא היה הכי גבוה ועמד בשורה הראשונה של מיידי האבנים, אומרים חבריו.

עכשיו סוגר שער ברזל צהוב את הכניסה לחיזמה מהכיוון ממנו פלשו החיילים והעיירה פתוחה רק מצדה השני. חיילים שמרו השבוע על השער הצהוב וג'יפים צבאיים ממוגנים דהרו בעיירה כבתוך שלהם, כמנהגם. קברו הטרי של כנען נמצא בקצה בית הקברות, במרחק פסיעות מהמקום בו נהרג. כתמי הדם בצל התאנה והרימון לא נמחקו עדיין.

בן 28 היה במותו, כגילו של בן דודו, חיידר כנען, שנהרג בשנת 2001 מירי מתנחלים על מכוניתו, לעיני אביו. האב השכול מאז, ג'דוע, מלווה אותנו לבית אחיו, האב השכול החדש, פתחי כנען.

פתחי, בן 55, הוא נהג משאית, "עובד מע"צ" בלשונו, אבל מע"צ של הרשות הפלסטינית. תשעה ילדים לו ולאשתו, נעימה. מוחמד היה בכורם. חיזמה היא עיירה גדולה שבותרה ונגדעה מעיר האם שלה, מזרח ירושלים, לאחר שהוקמה גדר ההפרדה. הגדר ניתקה את בני העיירה ממקורות הפרנסה שלהם. עכשיו מרבית הצעירים כאן מובטלים. הם גרים חמש דקות מירושלים ואליה הם לא יכולים להגיע, גם לא לתפילות יום השישי בעיר חופש הפולחן לבני כל הדתות. בכרזה לזכרו נראה כנען כשמסגד אל אקצה ברקע שלו, אבל זהו כמובן פוטו מונטאז'. זה משנים שכנען לא הצליח להגיע לירושלים, ככל חבריו.

רק פעם אחת, לפני כחמש שנים, נעצר ונידון לארבעה חודשי מאסר על הפרות סדר ויידוי אבנים. הוא עבד כפועל בנייה בענתא הסמוכה ולא היה נשוי. עכשיו יושבים גברי המשפחה על המרפסת והנשים יושבות בפנים, על רצפת חדר האורחים, למרגלות כרזת ההנצחה הענקית שנתלתה על הקיר.

חדרו של מוחמד כנען בביתו שבחיזמה, השבועצילום: אלכס ליבק

בלי עזרה ראשונה

ב–24 ביולי, יומו האחרון, עבד מוחמד במשתלה של חבר, לאחר שפרויקט הבנייה שעבד בו בענתא הגיע לסיומו. הוא חזר אחר הצהריים מהעבודה, התקלח וישב על המרפסת עליה אנחנו יושבים, עת התקשר חבר ואמר לו שחיילים עולים על ההר בדרכם לעיירה. כנען נכנס למכוניתו ומיהר למקום, שנמצא בקצה השני של חיזמה. המכונית, פורד פוקוס כחולה וישנה, חונה עכשיו בצל ביתו, מכוסה בדגלים ובכרזות האבל.

קרב האבנים עם החיילים נמשך כחצי שעה, עד שראו עדי ראייה, שאת עדותם אסף תחקירן "בצלם" באזור ירושלים, עאמר עארורי, חייל שמכוון את רובהו. כמה עשרות צעירים מיידי אבנים היו סביב ולמטה היו 11 חיילים, על פי העדויות.

כנען נפל מיד. במרפסת ביתו שמע האח, עבד, שאחיו נפצע בראשו. הוא זינק ממקומו ורץ את כל הדרך למקום בו נפל אחיו. הוא אומר שרץ יחף, כאחוז טירוף, וגמא את המרחק בכמה דקות. כשהגיע ראה את אחיו שוכב על האדמה ודם רב ניגר מראשו. "השתגעתי", אומר האח בעברית, וחוזר ואומר: "השתגעתי".

הוא אסף את אחיו הגוסס בידיו ונשא אותו במהירות לעבר מרפאת העיירה. שם עצרו את הדימום בראשו ומשם פונה כעבור כרבע כשעה באמבולנס פלסטיני לבית החולים הממשלתי ברמאללה. החיילים הסתלקו מהמקום בלי להגיש עזרה ראשונה לפצוע.

"למה ירו בו בראש? למה לא ברגלים?", עולה השאלה הקבועה של הורים פלסטינים שכולים, הפעם מפי פתחי כנען, "ולמה באש חיה? תפצעו אותו ואחר כך תעצרו אותו. החיילים רצו להרוג אותו. הם רצו להרוג מישהו בחיזמה". עדי ראייה סיפרו לבני המשפחה שבאותו יום החיילים לא השתמשו בשום אמצעי זולת הירי הקטלני. לא כדורי גומי, לא רימוני הלם ולא רימוני גז — רק אש חיה. פתחי הגיע לבית החולים ברמאללה ושם נמסר לו שמצבו של בנו אנוש. מוחמד לא התעורר עוד. הוא מת כעבור שלושה ימים, ונקבר למחרת היום בבית הקברות שבקצה חיזמה.

בתחילה טענו מקורות ישראליים שכנען בכלל נהרג בעימותים פנימיים שהתרחשו בחיזמה. השבוע מסר דובר צה"ל ל"הארץ" כי ב–24 ביולי "השתתפו כ–30 פלסטינים בהפרת סדר אלימה בסמוך לחיזמה. לאחר שהבעירו צמיגים ויידו אבנים, הגיב כוח צה"ל בגז וירי באוויר. הירי באוויר בוצע בשעה 17:40. ממידע שהגיע לידי צה"ל עולה כי מוחמד כנען הגיע לבית חולים בשעה 16:10, כשהוא במצב קשה, והוכנס לניתוח. לפיכך, ומכיוון שלא התקיימה פעילות נוספת של כוחותינו בחיזמה באותו היום, הרי שלא נמצא קשר בין פעילות צה"ל למותו של כנען". הבעיה היחידה בגרסה של דובר צה"ל היא, שלפי הדו"ח הרשמי של בית החולים ברמאללה, כנען הגיע אליו בשעה 19:07, ולא כפי שנטען. לפי הדו"ח הרפואי, החתום בידי הרופאה ד"ר וואפא שחאדה, הכדור שפגע בו נכנס לראשו מצד שמאל ולא נראה פתח יציאה. הוא נותח וכעבור שלושה ימים מת מדום לב. בידי "בצלם" שלוש עדויות ראייה מפורטות, של אנשים שראו את החיילים שירו בכנען.

לנוכח הסתירות נמסר מדובר צה"ל כי המידע הגיע "מגורמי רפואה פלסטיניים באמצעות המינהל האזרחי", ועם זאת, הובטח כי הממצאים "ייבדקו בשנית".

שובך יונים

על גג ביתו גידל כנען את היונים שלו. כל יום אחרי העבודה היה עולה לכאן, מאכיל ומשקה את עשרות היונים שלו, ויושב בצל הגגון שבנה, לפעמים במשך שעות. עלינו אל הגג. העלייה אליו תלולה ונטולת מדרגות. בשובך הגדול המו היונים, כל יונה בקופסת פח בכלוב הגדול. היתה שעת אחר הצהריים ופתחי אמר שבערב יגיעו לכאן עוד יונים רבות נוספות שיצאו מהשובך.

לצד השובך כיסאות פלסטיק — שם נהג לשבת בערבים. רוח נעימה, נוף של מסגד שצריחו מוזהב, התנחלויות על כל גבעה כמעט — אדם ופסגת זאב — וגדר ההפרדה שמתפתלת ביניהן. גם בית קברות למכוניות, אחד הגדולים בגדה, נשקף מהגג. בחדרו שלמטה עומדת מיטתו המיותמת של כנען מכוסה בכיסוי מיטה ורדרד, ונערה מצוירת עליו.

חיילים פשטו כמה פעמים על הבית הזה בשנים האחרונות, תמיד באישון ליל. לפעמים חיילים יושבים ברחוב שלמרגלות הבית, רק כדי להפגין נוכחות בעיירה. לפני כארבעה חודשים הם באו לעצור את חמזה, אחיו הצעיר של מוחמד, בן 18. מאז הוא עצור בכלא עופר ומחכה למשפטו בעוון יידויי אבנים. חמזה שמע בטלוויזיה בכלא שאחיו הבכור נהרג. הוא עבד יחד אתו בבניין בענתא. המחשבה שישוחרר להלוויית אחיו או לפחות לימי האבל היא כמובן הזיה מוחלטת במציאות הכיבוש הישראלי.

בסמטה שעולה אל ביתם תלו החברים שלט רחוב חדש: רחוב השהיד מוחמד כנען, ותמונתו מתנוססת על השלט.

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"