תחת השמש

כיצד הפכו הביקורים בחו"ל לטיול ספארי בין דיקטטורות

עד לאחרונה, העולם נשלט בידי נבחרת אחידה של מנכ"לים משעממים. כיום מובילים אותו מנהיגים לאומניים אקסצנטריים, שמשתלטים על יותר ויותר מדינות

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עפרי אילני
עפרי אילני

בשדה התעופה באיסטנבול אני עוצר לכמה שעות, ומתחבר עם הלפטופ לאינטרנט באחת מפינות הישיבה. בטיסה עלתה בי איזו תהייה שהתכוונתי לבדוק בוויקיפדיה ברגע שאנחת — אבל האתר לא עולה. שכחתי. בטורקיה כבר אין גישה לוויקיפדיה. הנשיא לא מרשה. בלית ברירה אני מושיט את היד לגיליון של "Daily Sabah" שקיבלתי בטיסה. זה מעין "ישראל היום" טורקי, אבל בהתאמה — כאן בנימין נתניהו הוא האישיות המושמצת, והגיבור הוא רג'פ טייפ ארדואן. בעמוד השער: דברי שבח לשליט, ידיעות על מצבה הכלכלי המצוין של המדינה ופרשנים הסונטים באופוזיציה. במדור הספרותי: העלאה באוב של משוררים אמוניים שנרדפו על ידי השלטון החילוני בימי הכמאליזם. עד לפני כמה שנים נראה היה שרוב העיתונים בעולם מפרסמים אותו טקסט בשפות שונות — מאמרים בשבחי הרפורמות, הצמיחה הכלכלית וזכויות האדם. כעת המצב השתנה: העיתונים דומים זה לזה, אבל כל אחד מהם מהלל שליט אוטוקרטי כזה או אחר ומשמיץ את השליט השכן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ