תחת השמש |

כדי להיות לאומנים טובים, חייבים לסמן אויב

אנו נוטים לחשוב שהחברה מפנה אלימות אל האחר, אך דווקא הדמיון הגובר בין הכוחות הפוליטיים בעולם מזמן אלימות מסוג חדש

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עפרי אילני
עפרי אילני

רבים חושבים שאנו נלחמים זה בזה בגלל ההבדלים המפרידים בינינו. אבל למעשה, הסיבה לקונפליקט היא שאנחנו אותו דבר. הכוח השולט בעולם הוא החיקוי, מימזיס. הכלל הזה תקף לכל קהילה — ממשפחת הבבונים, דרך האומה ועד האנושות בכללותה. הרצונות שלנו מועתקים תמיד מרצונם של האחרים. אנחנו מחקים את זה שאותו אנו מעריצים ורוצים את מה שהוא רוצה. אך מכיוון שהמשאבים הם תמיד מוגבלים, החיקוי שיוצר קרבה ולכידות מתגלגל במהירות ליריבות ולקנאה. האיש שאותו הערצנו הופך לאויב מר. כמו אחים הנלחמים על צעצוע, מביא החיקוי למאבק: על אהבה, על עבודה, על ארץ. מלחמה לחיים ולמוות ניצתת בין השכפולים השונים של הרצון המשותף. מדינה יוצאת למלחמה על אי נידח, רק כי מדינה אחרת חפצה בו. ומעגל הנקמה מסלים ומתעצם. דווקא מכיוון שאנחנו דומים כל כך, פורצת אלימות מימטית הרסנית שעשויה להחריב את הקהילה לחלוטין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ