תחת השמש

הימין מפחד מפוסט-מודרניזם. הוא רק צריך להבין מה זה בעצם אומר

האובססיה הימנית לפוסט-מודרניזם מגיעה לשיאים חדשים, כאויב חמקמק ושטני. אך השימוש שנעשה כיום במונח שהופיע בשנות ה-70 מגוחך, ומרוב שהוא לא ברור אי אפשר לחסל אותו

עפרי אילני
עפרי אילני
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עפרי אילני
עפרי אילני

"עמי, אתה מדיר שינה מעיניי/ בגלל מחיקת האידיאלים/ הנקראת פוסט־מודרניזם/ אני יודע שבתוכך אתה מאוהב באידיאלים/ אלא מבלבלים אותך". שורות אלה כלולות בשיר אווילי שחיברו כמה מרבני הציונות הדתית, בהם הרב שלמה אבינר, ואותו הפיצו השנה כמכתב תמיכה במפלגת נעם. זהו רק אחד הביטויים לשימוש המתרחב והולך של הימין הישראלי — ולא רק הישראלי — במושג "פוסט־מודרניזם". עיתונאי הימין, רבניו ושאר דובריו המגוונים אינם נלאים מלתקוף את בג"ץ, את הפרקליטות, את הקרן החדשה ואת גרטה תונברג. אך מעבר לכל אלה הם סימנו לעצמם אויב חדש, חמקמק ודמוני יותר: הפוסט־מודרניזם. בעולמו של הימין הפרנואידי, הפוסט־מודרניזם ממלא את תפקיד השטן, כלומר כוח אפל, מתוחכם וחובק כל שמסתתר מאחורי שלל שליחיו הארציים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ