את הדיקטטורה של הרופאים קיבלנו על עצמנו מרצון

התפרצות נגיף הקורונה יוצרת סביבה מוכרת למכורי ההיגיינה וחובבי הריחוק החברתי. אבל אובססיית הניקיון היא כבר צורה של דיקטטורה, שאנו נוטים לקבל ללא שמץ של ביקורת

עפרי אילני
עפרי אילני
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עפרי אילני
עפרי אילני

לפני כמה שבועות, רגע לפני פריצתה של מגפת הקורונה בישראל, התפרסם ספרה של הסוציולוגית אווה אילוז, "סופה של האהבה: סוציולוגיה של יחסים שליליים". אילוז טוענת שם שבתקופה הנוכחית, החופש המיני והרומנטי אינו מתבטא בחופש מאיסורים חברתיים, אלא דווקא באפשרות לסגת מיחסים או להימנע מהם מראש. "החירות באה לידי ביטוי מתמיד בזכות שלא לקיים יחסים או להתנתק מהם", היא כותבת. זהו, אם כן, עידן היחסים השליליים. המהפכה המינית העכשווית מתבטאת בזכות לצאת ממערכת היחסים בכל שלב. בשוק המיני מתפתחות טכניקות של הסתגרות, הימנעות והערכת סיכונים. הפרידה והדחייה הופכות לחוויות יסוד שכל אדם בוגר מצופה לעבור — לא פחות ואולי יותר מההתאהבות עצמה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ