התגובות לתמונות האלה נעות בין תדהמה להכחשה, ובצדק

מחוללי הבינה המלאכותית פרצו מחסום נוסף, ומסוגלים כעת לצייר דימויים על בסיס טקסט. האמנים צריכים להתחיל לדאוג

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עפרי אילני
עפרי אילני

מאז עליית האינטרנט כטכנולוגיה זמינה בשנות ה–90, הפכה היצירתיות לאידיאל החינוכי הדומיננטי של תקופתנו. מאחורי האידיאולוגיה של החינוך ליצירתיות עומדת הנחה פשוטה: בעידן שבו אינספור מאגרי מידע זמינים לנו בלחיצת כפתור, אין עוד סיבה לצבור ידע ולשנן שמות, תאריכים וכללים. מעמסת הזיכרון הועברה לשרתים של חברות הטכנולוגיה. מה שצריך לפתח, לעומת זאת, הוא יכולת אנושית אחרת: היכולת לחבר כמה פרטים ולעשות מהם רעיון חדש — מדעי, אמנותי או עסקי. אידיאולוגיית היצירתיות התאימה גם למבנה של עולם העבודה בעידן הניאו־ליברלי, שתובע גמישות ודינמיות מרבית. אנחנו לא נמדדים כבר לפי הידע שיש לנו, אלא לפי הפוטנציאל שלנו ליצור דברים בעתיד. כך הפכה היצירתיות למצרך המבוקש ביותר בשוק. בעוד שסדרי דפוס או מוכרי דיסקים הפכו מיותרים, האדם היצירתי נחשב ליצור שאין לו תחליף.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ