זו היתה מהפכה חשובה בקנה מידה קוסמי. עכשיו רק צריך להפיץ אותה ביקום

במשך מאות מיליוני שנים, במערכת השמש שלנו לא קרה שום דבר מעניין. שטפים עצומים של אנרגיה נפלטו מהשמש. שבריר מתוכם הכה בכוכבי הלכת, ונהדף בחזרה לחלל. הכל היה מכני ומשעמם, כמו שומר מסך במחשב פרימיטיבי. שום דבר לא הצטבר, לא התפתח, לא צמח. בזבוז של מיליוני שנים.

נדרשו כמיליארד שנים עד שמשהו השתנה. אחרי עידנים ארוכים שבהם התבזבזה בלי שנעשה בה שימוש, מישהו בכוכב הלכת ארץ למד לאגור את אנרגיית השמש. היה זה אורגניזם ארכאי, ככל הנראה אצה כחולית, מהתוצרים המוקדמים ביותר של האבולוציה הביולוגית. היצור הזה, קרוב־רחוק של הספירולינה, צמח בסביבה עוינת, שבה לא היה חמצן זמין באטמוספירה. בכל זאת הוא הצליח לבצע לראשונה את התהליך החשוב ביותר בתולדות מערכת השמש, ואולי אפילו בתולדות היקום: פוטוסינתזה.