בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תחת השמש

כשהג'ונגל יבער כולו, גם הווילה תישרף

חוסן כלכלי חשוב במיוחד בימים של קטסטרופה סביבתית ופערים חברתיים מחריפים. אך כאשר האנשים שמחוץ לגדר גוועים, ההשלכות מורגשות גם בתוכה

64תגובות
כבאים מרחיקים מכונית מבית בוער במליבו, בתחילת החודש
Ringo H.W. Chiu/אי־פי

העיר מליבו, הסמוכה ללוס אנג'לס, הפכה בשבוע שעבר לאזור אסון. עצי הדקל המזוהים עם קו הרקיע של מושבת המיליונרים הפסיפית התלקחו כמו גפרורים, יחד עם הבתים המרווחים שלצדם. שם, ובמקומות רבים אחרים בקליפורניה, הותירו השריפות העצומות שמתחוללות במדינה אזורים נרחבים של אדמה חרוכה. אבל המתחם המגודר הידן הילס, כ–20 קילומטר מצפון למליבו, נותר כמעט ללא פגע. אולי זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שבהידן הילס שוכנים בתיהם של ג'ניפר לופז, מיילי סיירוס, קייטלין ג'נר, אוזי אוסבורן, ג'יימי פוקס ובעיקר — קניה ווסט וקים קרדשיאן. כשהתפשטו הלהבות לקירבת המתחם המסוגר, ווסט היה נחוש שלא לאפשר להן לכלות את אחוזתו, ששוויה כ–60 מיליון דולר. הוא הזעיק צבא פרטי של מכבי אש, שבלמו את האש באמצעות חפירת תעלות ואמצעים מיוחדים אחרים. כך הצליח ווסט להציל את בתיהם של בכירי תעשיית הבידור והמוזיקה האמריקאית ואפילו התגאה בטוויטר שהוא מקים "קהילה חסינת אש".

הציוץ של קניה ווסט - דלג

השריפות שמשתוללות בשבועיים האחרונים הן העזות ביותר שהתחוללו בקליפורניה אי פעם. ברוב השנים עונת השריפות היא סוף הקיץ ותחילת הסתיו, והגשמים בולמים את האש. אך בשנים האחרונות שיא השריפות הוא בסתיו המאוחר ובתחילת החורף, כיוון שהאקלים השתנה והגשמים ממאנים להגיע.

בקנה מידה עולמי, מה שמייחד את השריפות בקליפורניה אינו היקפן החריג, אלא העובדה שעם הנפגעים מהן נמנו כמה מהאנשים העשירים והמפורסמים ביותר בעולם. למעשה, בשנים האחרונות התחוללו שריפות גדולות פי כמה, למשל אלה שהשתוללו באינדונזיה ב–2015. גם הפגיעה החמורה באיכות האוויר בקליפורניה לא השתוותה לענן הערפיח האימתני שיצרו השריפות באינדונזיה, שהביא לפי הערכות למותם של כמאה אלף בני אדם בדרום־מזרח אסיה. כמובן שהשריפות בקליפורניה זכו לכיסוי בכל ערוצי התקשורת בעולם, ואילו על השריפות באינדונזיה כמעט לא שמענו. הסיבה ברורה: באזור האסון ההוא לא גרים ידוענים. תושבי אינדונזיה גם לא יכולים לשכור שירותי כיבוי אש פרטיים שיצילו אותם או מיליציות של מאבטחים שיגנו על בתיהם מביזה, כפי שעשו עשירי הוליווד.

הסופרטנקר בקליפורניה - דלג
מטוס ה"סופרטנקר", שגויס לכיבוי השריפות בקליפורניה, החודש

להיות עשיר זה תמיד משתלם, אבל בעידן הקטסטרופה האקולוגית, הבדלי הכנסה יכולים לקבוע אם יישוב שלם יתקיים או ייכחד. זה ניכר לא רק בשריפות, אלא גם באסונות כמו הוריקנים ושיטפונות. תופעות כאלה צפויות להחמיר עם עליית מפלס מי הים בשנים ובעשורים הקרובים. קו החוף יתקדם ויציף את החופים בכל העולם, אבל המדינות והערים העשירות יידעו לבנות סוללות שיגנו על תושביהן. כבר עכשיו ניכרת עלייה במחירי הנדל"ן באזורים גבוהים בערי החוף של ארה"ב. העשירים קונים לעצמם נחלות מוגבהות, אבל יש שאינם מסתפקים גם בכך. מיליארדרים מעמק הסיליקון, ביניהם מייסד Paypal פיטר ת'יל ומייסד לינקדאין רייד הופמן, כבר רכשו לעצמם נחלות ענק בניו זילנד, שצפויה להפוך למקום מפלט של בעלי ההון.

וכך צפוי העתיד להיראות: מתחמים מגודרים של עשירים, מוגנים מפגעי הטבע; ומצדה השני של הגדר, המונים נואשים הצובאים על השערים. אי הצדק הקיצוני של שינוי האקלים נובע מכך שדווקא תושבי המדינות המתועשות בצפון אמריקה ואירופה, שתרמו יותר מכל האחרות לזיהום האטמוספירה בגזי חממה, יסבלו מהנזקים פחות מתושבי המדינות העניות והחקלאיות. זו כנראה הסיבה שהעשירים ובעלי ההשפעה לא באמת מודאגים מן האסון המתהווה.

זה מתקרב גם לכאן

אבל למעשה, אם מנסים לדמיין כיצד ייראו קווי הגבול בין העולם העשיר לעולם העני בעידן הקטסטרופה האקלימית, לא צריך להרחיק עד אוסטרליה, קליפורניה או אינדונזיה: מספיק להתבונן בגבול רצועת עזה. קשה לחשוב על דוגמה דרמטית יותר להפרדה גיאוגרפית בין מדינה עשירה, מצוידת בטכנולוגיות מתקדמות, ובין אזור מרושש השוכן לצדה שהתנאים הסביבתיים בו נעשים בלתי אפשריים לחיים.

פלסטינים מפגינים ומטפסים על הגדר בצפון רצועת עזה, השבוע
Adel Hana/אי־פי

לפני כמה שבועות התפרסם בעיתון "הארץ" מאמר מאת שאול משעל, העוסק בגלי ההגירה של ערבים מהמזרח התיכון לאירופה. משעל היטיב לתאר את תהליך המדבור המדאיג של האזור שבו אנו חיים. "תחזיות אקלימיות מדברות על התחממות ניכרת בארצות דרום המזרח התיכון, שבהן הטמפרטורות אמורות להגיע לכדי 50 מעלות צלזיוס בממוצע", כתב משעל, והוסיף ש"המדבור הולך ומתפשט. המחסור במקורות מים הולך ומחריף". אך מהתחזית הזאת, הוא הסיק שדווקא אירופה בסכנה, בשל "מגמת ההגירה הגוברת של אוכלוסיות מוסלמיות מהמזרח התיכון אל אירופה". הוא לא הסתפק בכך, והציג תסריט אימה לעתידה של אירופה: "לא מן הנמנע שהספירה האירופית לאחור החלה. בתהליך מתמשך נגזר כנראה על אירופה לחזור לחיק האיסלאם".

מסיבות כאלה ואחרות, פרשנים ישראלים אוהבים לחזות את קצה הקרב של אירופה ולדמיין את נשותיה לבושות בבורקה. גם שינוי האקלים מגויס למטרה זו ומתואר כבעיה של הערבים — ושל האירופים. אלא שהתייבשות מקורות המים במזרח התיכון היא אסון שיכה בישראל הרבה לפני שיכה באירופה. אנחנו נוטים לשכוח שמדינתנו ממוקמת באזור שחון, אחד האזורים הפגיעים ביותר לשינוי האקלים. וגם כאשר אנו נזכרים להתייחס לתהליך ההתייבשות המהיר של המזרח התיכון, אנו משוכנעים משום מה שזה לא נוגע לנו. ישראל, מתברר, נמצאת בסקנדינביה.

זה נכון שיש לנו מתקני התפלה וטכנולוגיות חקלאיות מתקדמות. ישראל גם מוקפת מכל עבריה בחומות פיזיות וטכנולוגיות שהופכות אותה למבצר הגדול ביותר בעולם. אבל אפילו מדינה עשירה ויהירה כמו ישראל לא תחמוק מהשפעות שינוי האקלים. כאשר מחוץ לחומות אנשים גוועים בצמא, ההשלכות יורגשו במוקדם או במאוחר גם בתוך הקהילה המגודרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו