תחת השמש |

הימין מפחד מפוסט-מודרניזם. הוא רק צריך להבין מה זה בעצם אומר

האובססיה הימנית לפוסט-מודרניזם מגיעה לשיאים חדשים, כאויב חמקמק ושטני. אך השימוש שנעשה כיום במונח שהופיע בשנות ה-70 מגוחך, ומרוב שהוא לא ברור אי אפשר לחסל אותו

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
"לובסטר", ג'ף קונס
"לובסטר", ג'ף קונסצילום: Ed Alcock / The New York Times
עפרי אילני
עפרי אילני

"עמי, אתה מדיר שינה מעיניי/ בגלל מחיקת האידיאלים/ הנקראת פוסט־מודרניזם/ אני יודע שבתוכך אתה מאוהב באידיאלים/ אלא מבלבלים אותך". שורות אלה כלולות בשיר אווילי שחיברו כמה מרבני הציונות הדתית, בהם הרב שלמה אבינר, ואותו הפיצו השנה כמכתב תמיכה במפלגת נעם. זהו רק אחד הביטויים לשימוש המתרחב והולך של הימין הישראלי — ולא רק הישראלי — במושג "פוסט־מודרניזם". עיתונאי הימין, רבניו ושאר דובריו המגוונים אינם נלאים מלתקוף את בג"ץ, את הפרקליטות, את הקרן החדשה ואת גרטה תונברג. אך מעבר לכל אלה הם סימנו לעצמם אויב חדש, חמקמק ודמוני יותר: הפוסט־מודרניזם. בעולמו של הימין הפרנואידי, הפוסט־מודרניזם ממלא את תפקיד השטן, כלומר כוח אפל, מתוחכם וחובק כל שמסתתר מאחורי שלל שליחיו הארציים.

האובססיה הימנית לפוסט־מודרניזם הגיעה השנה לשיאים חדשים, שהתבטאו לאחרונה בעיסוק ההיסטרי ביצירת האמנות "קומיקאי" של מאוריציו קאטלן. מבחינתם של הפובליציסטים הימנים, מכירתה ב–120 אלף דולר של הבננה המודבקת לקיר (שנאכלה על ידי אמן אחר זמן קצר לאחר המכירה) היוותה הוכחה ניצחת לטירוף של התרבות הפוסט־מודרנית ולאבסורד שבה. אך המושג פוסט־מודרניזם שלהם רחב הרבה יותר, ומתייחס כמעט לכל תופעה שאליה הם מתנגדים בזמן נתון — החל בילדות בשרוולים קצרים, וכלה בפילוסופיה של ישעיהו ליבוביץ. אפילו נפתלי בנט תויג כבר כפוסט־מודרניסט.

דווקא בנקודת הזמן הזאת שווה להתעכב על שורשי האובססיה לפוסט־מודרניזם ולחפש אותם. המושג "פוסט־מודרניזם" חילחל לדיון התרבותי הישראלי באטיות רבה, החל מראשית שנות ה–80. ההופעות הראשונות היו בכתבי עת לאמנות, לאדריכלות ולספרות. אחד הראשונים שכתב על הנושא היה מבקר האמנות גדעון עפרת, במאמר בשם "פוסט־מודרניזם" שהתפרסם בכתב העת "עכשיו" ב–1983 ואיפיין את הרגע הנוכחי בתרבות העולם כרגע פוסט־מודרני. אך במבט לאחור, יש לציין שההבחנות שערך עפרת בין הרגע התרבותי הפוסט־מודרני לתקופה שקדמה לו הן כמעט חסרות משמעות מבחינת הקורא בן זמננו. כך, למשל, הוא מסביר כי "בגדי העור השחורים עם הרוכסנים המאיימים פינו את מקומם לחליפות אפורות, ישנות ומרופטות מימי סבא... השיער הדורבני פינה מקומו לבלורית מסופרת היטב של ילד טוב משנות ה–40, גם אם עדיין צבועה הבלורית לעתים בצבעי ורוד מתקתק או ירוק רעיל".

הבלוריות הצבועות בוורוד יצאו מהאופנה תוך שנים אחדות, אבל העיסוק בפוסט־מודרניזם נמשך בעצלתיים, וחילחל בהדרגה גם למדורי התרבות של העיתונים. בעשור הקודם השימוש במהלכים פוסט־מודרניים נעשה רווח יותר ויותר בשיח האינטלקטואלי, ובהמשך אומץ אפילו על ידי רבנים בהתנחלויות, בעיקר הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) מאפרת, שפיתח משנה חסידית פוסט־מודרנית.

אך כמעט מההתחלה עורר הפוסט־מודרניזם שני סוגים של תגובות: מצד אחד, רבים הקפידו להבהיר: "אני לא מבין מה זה אומר". המונח פוסט־מודרניזם שימש לעתים קרובות לציון מילה לועזית ארוכה ובלתי מובנת, מה שייקרא בהמשך "פלצנית". מצד שני, ולעתים בו בזמן, כמעט עם הופעתו של המושג היו מי שהציגו את הפוסט־מודרניזם בתור מחלה מסוכנת, המאיימת על החתירה לאמת ולצדק.

למעשה, נראה כי בכל רגע נתון היו יותר אנשים שהתנגדו לפוסט־מודרניזם מאשר כאלה שהגדירו עצמם כפוסט־מודרניסטים. כיוון שהמושג היה מוכר עד סוף שנות ה–90 כמעט רק בעולמות האקדמיה והאמנות, ההתקפות נגדו באו בשלב הראשון מתוך השמאל. מבקרי "הפוסט" היו בעיקרם מרקסיסטים ששמרו אמונים לרעיון הקִדמה, וכן ליברלים שמחו נגד טשטוש מושג האמת המתגלם בשיח הפוסט־מודרניסטי. הדבר התבטא למשל בפולמוס מעל דפי כתב העת "סטודיו" ב–97', ומאוחר יותר במניפסט "פוקו־שמוקו" (2010) מאת פעיל השמאל הרדיקלי יובל הלפרין. אבל נושא הדגל של המלחמה בפוסט־מודרניזם הוא גדי טאוב. השקפותיו הפוליטיות של טאוב עצמו השתנו בינתיים — משמאל ציוני סוציאליסטי לימין קונספירטיבי. אך הפוסט־מודרניזם היה ונשאר אויבו המר, שבו הוא נאבק בזעם קדוש, כמו רב החובל אחאב הנלחם בלווייתן מובי דיק.

מושג הפוסט־מודרניזם הופיע על סדר היום הפילוסופי והתרבותי בעידן שונה לגמרי מהיום, בשנות ה–70 וה–80 של המאה שעברה. הוא נהגה בסופה של המלחמה הקרה, לפני מהפכת האינטרנט, המלחמה בטרור ועליית המודעות לשינוי האקלים. ואכן, כבר בסוף המאה היו שקברו את הפוסט־מודרניזם וטענו שמדובר בטרנד שסיים את תפקידו ההיסטורי. בעולם הספרות והאמנות, רק יוצרים לא מעודכנים יכריזו כיום שיצירתם היא פוסט־מודרניסטית. אך מתברר שהיה מוקדם מדי להספיד את "הפּומו", כפי שהוא מכונה לעתים בחיבה. כי הגל הימני ששטף את העולם בשנים האחרונות הקים אותו לתחייה — הפעם בדמות שד אימתני, האחראי לכל חולייו של העולם העכשווי. מאמר שהתפרסם השנה בכתב העת Chronicle תיאר את "הולדתו, מותו ותחייתו של הפוסט־מודרניזם". נטען שם כי לשום רעיון אחר במדעי הרוח לא היתה השפעה מסיבית כל כך, גם אם זו השפעה עכורה.

מבלבל את האויב

כי כמעט בכל המקרים, השימוש שעושה הימין במושג פוסט־מודרניזם הוא מגוחך. משמעותו של הפוסט־מודרניזם, במובנו המקורי, היתה ערעור על ערכי הנאורות ועל פרויקט המודרניות והקידמה. אך הדוברים העכשוויים של הימין, בפרט הימין הדתי, מזהים פוסט־מודרניזם בתופעות מודרניות מובהקות — למשל החילוניות או שחרור האישה. כאשר הרב אבינר מדבר על פוסט־מודרניזם, הוא מתכוונים דווקא לפרויקט הנאורות.

בכל מקרה, אולי זה כבר לא משנה. בשיח הציבורי, מושג הפוסט־מודרניזם כבר חרג מזמן מהמובן שהעניקו לו תיאורטיקנים ופילוסופים כמו ז'אן פרנסואה ליוטאר או פרדריק ג'יימסון. כעת כבר מאוחר מדי להסביר מהו הפוסט־מודרניזם "האמיתי" — שהיה מראשיתו מושג נזיל למדי. לא בכדי טען הפילוסוף הפוסט־מודרניסט ז'אן בודריאר כבר לפני 30 שנה ש"הפוסט־מודרניזם הוא בעצמו פוסט־מודרני", כלומר שהמושג אינו מסמן שום תופעה בעולם "הממשי", מלבד עצמו. בודריאר טען שדווקא איכות זו מבטיחה לפוסט־מודרניזם חיים ארוכים. וכמו בנושאים רבים אחרים, הוא צדק.

כי אם הפוסט־מודרניזם מפחיד כל כך את דוברי הימין החדש, אולי יש להם סיבה לפחד. יש המקווים שרק אידיאולוגיה סוציאליסטית נחושה תהווה תשובה לעליית הימין הפופוליסטי. אך הבחירות האחרונות בבריטניה הוכיחו את מגבלותיה של אידיאולוגיה כזו. הפוסט־מודרניזם, לעומת זאת, מצליח לבלבל את האויב דווקא בהיותו חמקמק, ולעתים חסר מובן. למעשה, בשונה מתנועות פוליטיות אידיאולוגיות, הפוסט־מודרניזם לא צריך להיות קיים כדי לשגע את העולם. אי אפשר לחסל אותו, ואולי עתידו עוד לפניו. כפי שטען הפילוסוף פליקס גואטרי, המהפכה תהיה מולקולרית.

כתבות מומלצות

דיוקנאות של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו אקלה בתערוכה לזכרה בעיר ג'נין, לפני כשבוע

חדשות היום, 25.5

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"