תחת השמש |

מה אפשר ללמוד מהמקרה של וגנר על תרבות הביטול

התקשורת עוסקת רבות בדרישה "לבטל" אמנים ויוצרים, אך ההיסטוריה מדגימה שלניסיון להחרים אמנים יש מגבלות רבות

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עפרי אילני
עפרי אילני

בשנה שעברה התפרסם בארה"ב הספר "Wagnerism" מאת אלכס רוס, מבקר המוזיקה של הניו יורקר. על ריכרד וגנר נכתבו כבר מאות ספרים, אבל רב המכר של רוס אינו עוסק בחייו של המלחין הגרמני המפורסם, וגם לא בניתוח היצירות שלו. הוא מתמקד בחיים שאחרי המוות: בהשפעה של וגנר ובפולמוסים שעורר מאז מותו ב–1883. לאורך יותר מ–700 עמודים, הספר מלווה את גלגולי הווגנריזם בזירות מגוונות: שיגעון וגנר בפריז הדקדנטית והסגידה למלחין בקרב בורגנים יהודים, בהם תאודור הרצל; וגנר האמריקאי, וגנר של הגייז, וגנר של הבולשביקים — וגם וגנר של הפמיניזם. רוס מתעכב כמובן גם על הערצתם של הנאצים לווגנר, ובפרט של אדולף היטלר. בכל התקופות האלו, העיסוק במוזיקה שלו היה כרוך בשאלות פוליטיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ