האישה שסירבה לגור בתל אביב ונאבקה על מקומן של נשים בזירה הציבורית

במאמר שפירסמה אשה זו ב–1929 היא סיפרה על ילד אחד, שבתגובה לתלונה של המבוגרים שלפיה "הילדים רעים", התמרמר ואמר: "איפה יש ילדים טובים, איפה?" בהמשך המאמר הבהירה אשה זו את הנמשל, שלפיו היא, כמו אותו ילד, שואלת "איפה הטוב?" בתגובה לדברי הביקורת התדירים שמוטחים בקבוצה שלה ובאורחות חייה. היא ציינה כי אנשי הקבוצה מבקרים את עצמם כל הזמן וכי יש להם דרישות בלי הרף מהיחיד ומהקבוצה, אך הוסיפה כי צריך גם לדעת לראות את הטוב שקיים בה.