יקי ועליזה הולכים עכשיו את כל יפו בשביל בת ים קטנה, וזה בסדר

אורי מרק
אורי מרק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי מרק
אורי מרק

נוטים לחשוב שהחיים מתקדמים בקו ישר. הלידה היא התחלה והמוות הוא סוף וביניהם שרשרת ארוכה של סיבות ומסובבים. אי אפשר לתפוס את היחסות, או להעלות על הדעת מסעות בזמן. אי אפשר להכיר בכך שמסלול הדברים מחזורי ומעגלי, חוט טלפון ישן בצורת ספירלה שראשיתו נקשרה לקצהו. עליזה יודעת שמי שיכיר בכך, אפשר שישתגע.

***

אך רק כך אפשר להסביר את המאורעות שחוזרים שוב ושוב. דוד שניאורסון היה טוען בשיחות הסלון שהאדם נתלה באפסותו בחזרות ובטקסיות, ומכאן כוחה של הדת. הוא עצמו בז לדתות בכלל וליהדות בפרט והקדיש את חייו לחקר יישומים מרקסיסטיים. אלא שאת חייו שלו ניהל בטקסיות מוגזמת, וכך, ערב הבחירות לכנסת יכלה עליזה לדעת שיקפוץ לבקר, וישאל בקול כנוע אם נשארו ערגליות כי עוגת דבש הוא לא אוכל, ואז יתהה מדוע יושבי הבית הנכבדים לא יצביעו מק"י, ויקי יאמר שיושבי הבית הנכבדים ציונים, ודוד שניאורסון יענה שהציונות ניצחה עשר שנים מאוחר מדי, ולא תחזיר לחיים את סבא צבי מהחולות של מיידנק, ויקי יזהיר שישמור בכבודו של סבא צבי, וכך הלאה וכך והלאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ