יקי ועליזה | השורה התחתונה נמצאת בין השורות.

אורי מרק
אורי מרק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי מרק
אורי מרק

יקי ועליזה נוסעים לעכו. הם חולפים על פני זכרון יעקב, בכביש החוף, ועליזה מתבוננת בהר ומתפלאת על בית ההבראה, ששופץ והיה למלון. יקי מסתכל מעט שמאלה, ומתפלא על המלון המדורג שפוצע את המדרון והיה לעזובה. עיניו בראשו וגם עיניה של עליזה בראשה. כל אחד רואה את מה שהוא רואה, ואי אפשר לראות את מה שלא רואים. אי אפשר לעמוד מול התמונה ולומר עכשיו אני אראה כך וכך.

***
מהמלון בעכו נגלים פני הדייגים והחול הענברי וריח הים המסתלסל. הם עומדים במבואה והשוער יכול לשמוע אותם נאנחים. אי אפשר לדעת מתי נאנחו כך בפעם האחרונה. אין פנקסים ואיש לא עורך רישום. עליזה מחייכת ועכשיו גם יקי מחייך. היא שואלת איפה השירותים בעוד הוא תוהה מתי מוגשת ארוחת הבוקר. לפקיד הקבלה יש לב בגודל המפרץ, אבל עליזה לא רואה. גם יקי לא רואה.

***
יקי יודע לסלוח ואילו עליזה אוהבת את הפגמים. הוא הכשיר עצמו לרוחב לב ואילו היא ממילא נוטה חסד לחולשות ולשיגיון. הוא אוהב למרות והיא אוהבת בזכות. בסוף הערב הוא חולץ נעליים ובעיניו נקווים אגלים. לא תמיד ניתן להתחקות אחר הסיבות והמסובבים,
ועליזה לא מקשה עליו בשאלות. השתיקה מופרת רק כשיקי שואל אותה מה השורה התחתונה. היא לא משתהה ועונה לו כאילו התכוננה לרגע הזה שנים השורה התחתונה נמצאת בין השורות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ