יקי ועליזה | ברור שהגעגוע הוא למה שעדיין לא קרה

אורי מרק
אורי מרק
אורי מרק
אורי מרק

משאית דוהרת לעבר צלע הר. אין מה לעשות, רק לעמוד בפה פעור ולתת לעין לתעד את הספקטקל. זה טבעי שעליזה מפחדת, והמחשבות נודדות לשנים אחרות. רק אידיוטים מייעצים לחבריהם לא לשקוע בעבר. אנשים משוכנעים שהזמן ליניארי, ולכן ברור שהגעגוע הוא למה שעדיין לא קרה. 

***

ב–1986 היה אווז מעופף, היה פינגווין מדבר, היה איש פח. מה לא היה. דודו זר ניגן בגיטרה ומועצת הפירות והירקות הפיקה תשדירי שירות וסוטי המין היו מיעוט שבמיעוט ופעלו במחשכים. עליזה ויקי חלקו אבוקדו בלי להניד עפעף. בשבתות היו יערות של הקרן הקיימת, ואבות שפשטו חולצה, ובשר שנצלה. היה קרטיב דובדבן, ואיש לא העז לומר מילים כמו חומרי טעם וריח. עליזה מגגלת את המילים "חור גדול בלב, מחקרים בולטים". כל כך מעט תועד בספרות המקצועית. 

***

היא מכירה נשים שלומדות קולנוע ומגדר (בבית ברל). היא מכירה סוסים שמדברים

עברית ולא שמים לב. היא מכירה אנשים שאצרו את התשוקה במשך שנים, וחשבו שיום אחד

יופיע מישהו ויסלק את החוב. היא היתה מערסלת אותם ומלטפת גב אחרי גב אחרי גב. בלי לחשוב פעמיים. בינתיים, ביקום מקביל, אביה ודאי נוסע לחוף באר שבע (באשדוד).

הוא יוצא מהאוטו עם דוד שניאורסון ושניהם יורדים לשפת הים ונופלים זה על צווארו של זה. כמו דוד ויהונתן. איפה יקי?

___________________

מדורים קודמים ||  השורה התחתונה נמצאת בין השורותאיך אפשר לחיות יחד במשך שנים? | הזמן נלקח ואיש לא מחזיר אותובאיזה עולם מעוות עדיפה ציפור אחת בידאי אפשר פשוט לשלוח יד ולגעת | אפשר לחלוק קורת גג, אבל אחד בחזקת אחד שווה אחד

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ