בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יקי ועליזה | ברור שהגעגוע הוא למה שעדיין לא קרה

תגובות

משאית דוהרת לעבר צלע הר. אין מה לעשות, רק לעמוד בפה פעור ולתת לעין לתעד את הספקטקל. זה טבעי שעליזה מפחדת, והמחשבות נודדות לשנים אחרות. רק אידיוטים מייעצים לחבריהם לא לשקוע בעבר. אנשים משוכנעים שהזמן ליניארי, ולכן ברור שהגעגוע הוא למה שעדיין לא קרה. 

***

ב–1986 היה אווז מעופף, היה פינגווין מדבר, היה איש פח. מה לא היה. דודו זר ניגן בגיטרה ומועצת הפירות והירקות הפיקה תשדירי שירות וסוטי המין היו מיעוט שבמיעוט ופעלו במחשכים. עליזה ויקי חלקו אבוקדו בלי להניד עפעף. בשבתות היו יערות של הקרן הקיימת, ואבות שפשטו חולצה, ובשר שנצלה. היה קרטיב דובדבן, ואיש לא העז לומר מילים כמו חומרי טעם וריח. עליזה מגגלת את המילים "חור גדול בלב, מחקרים בולטים". כל כך מעט תועד בספרות המקצועית. 

***

היא מכירה נשים שלומדות קולנוע ומגדר (בבית ברל). היא מכירה סוסים שמדברים

עברית ולא שמים לב. היא מכירה אנשים שאצרו את התשוקה במשך שנים, וחשבו שיום אחד

יופיע מישהו ויסלק את החוב. היא היתה מערסלת אותם ומלטפת גב אחרי גב אחרי גב. בלי לחשוב פעמיים. בינתיים, ביקום מקביל, אביה ודאי נוסע לחוף באר שבע (באשדוד).

הוא יוצא מהאוטו עם דוד שניאורסון ושניהם יורדים לשפת הים ונופלים זה על צווארו של זה. כמו דוד ויהונתן. איפה יקי?

___________________

מדורים קודמים ||  השורה התחתונה נמצאת בין השורותאיך אפשר לחיות יחד במשך שנים? | הזמן נלקח ואיש לא מחזיר אותובאיזה עולם מעוות עדיפה ציפור אחת בידאי אפשר פשוט לשלוח יד ולגעת | אפשר לחלוק קורת גג, אבל אחד בחזקת אחד שווה אחד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו