אורי מרק
אורי מרק
אורי מרק
אורי מרק

יקי ועליזה נמלטים לחיפה. אנשים מופתעים כל פעם מחדש מכך שאדם יכול לצאת מהמשרד, לכבות את האור ולהפנות עורף למי שבטחו בו. הם מצדם מתייצבים לעבודה ומתבוננים במחשב המיותם ולא יודעים את נפשם. כאילו שמישהו יודע את נפשו.

***

לפני עתלית עליזה פותחת את החלון ויקי צועק הללויה. בכניסה לחיפה הם פונים ימינה ומטפסים במעלה הכרמל, לפסטיבל הסרטים. ימים שלמים הם מכלים בצפייה בז'ולייט בינוש ודניאל דיי לואיס. מדקלמים שירים מן הקאנון. בוהים בעוברים ושבים. היא אומרת תראה, הנה סי היימן, והוא אומר תראי, הנה יגאל רביד. עכשיו הם שוכבים ברחבה הנעימה שלמרגלות הסינמטק ומסתכלים בשעון, ויקי אומר שתכף שנת אלפיים עשרים, והזמן ימשיך לטוס, ואו־טו־טו יציינו חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים. הוא עוצם עיניים ורואה בעיני רוחו ארמייה מצרית שועטת במדבר. אחר כך הם פונים אל הקפה וקרבים אל הנערה עם הנמשים ועיני הטורקיז. הם לא צמאים אך מבקשים לימונדה. באין רואים הם נוטלים סם.

***

בסוף הם חוזרים הביתה. מדדים עם המכונית ושותקים. במחלף פולג עליזה בוהה במבנה מלבני ואפור, אדיר ממדים, שקם לצד הכביש. היא מחפשת בעיניה אחר חלונות ותוהה איך נושמים שם בפנים. יקי מבאר שמדובר במרכז אוטומטי של טמפו, ואין שם אנשים. עכשיו עליזה בוהה בתימהון. למחרת הם פותחים את הקזינו בבת גלים של נתן זך ומשננים: אשר נגזר שיאבד, אפילו הכאב לא יסייע בידו לעמוד על תלו.

___________________

מדורים קודמים ||  הרואין עושים באהבה או שלא עושים בכלל | יש מי שמעיניהם ניבט כל הצער שבעולם | לא מפרקים בית בגלל לילה אחד בכנס רופאים באילת | כמה גינות בעולם כלואות בין ארבעה רחובות על שם נשים? | באור צהוב, יש מי שמאיץ ויש מי שבולם | אני חושב משמע לכל הפחות מתקיימת אשליה שאני קיים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ