אין שקט במזרח התיכון, תתרגלו

הפסיקו לצקצק. מה כבר ההבדל הגדול בינינו למצרים? הרי גם אצלנו אנשים נהרגים לפעמים ובטלוויזיה זה נראה הזוי ופרימיטיבי

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בני ציפר

"צ..צ..צ... נורא מה שקורה במצרים שלך, מה יהיה הסוף שם?", אומרים לי באחרונה, בנימה מעושה של צער, אנשים המחשיבים אותי לאגיפטופיל והזוכרים את ביקורי התכופים בקהיר. ואני, כל כמה שהחלטתי ביני לביני שלא אלחם יותר בשטחיות הסטריאוטיפית והמזלזלת שבה ישראלים רואים את שכניהם, עולה לי הדם לראש.

אני מנסה להזכיר להם שגם עלינו עברו כאן, לא כל כך מזמן, תקופות איומות של כאוס רצחני בימי שתי האינתיפאדות. ישראלים שנסעו אז לחו"ל או קיבלו טלפונים בהולים מקרובים בחו"ל, נתקלו אז באותה בורות, שטחיות וסטריאוטיפיות מעצבנות מצד מי שראו את המציאות הישראלית מן הטלוויזיה. אותם צופים חיצוניים היו משוכנעים שהישראלים והפלסטינים הורגים אלה את אלה בגלל אדמות טרשים ומקומות קדושים, כלומר: שטויות, ושהקונפליקט ביניהם הוא הזוי וחסר שחר. ואמנם קל היה להשתכנע בזה מצפייה בטלוויזיה: הארץ נראתה כמקום התאבדותי, שבו אנשים בוחרים להתרסק ולהתפוצץ ממניעים לא רציונליים; שהחיים בה נעצרו לחלוטין והכל עסוקים רק בלהרוג וליהרג. והרי ברור שלא כך היה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ