היחס למהגרים מאפריקה בצל זכרון השואה מוכיח שאין דבר כזה "מוסר יהודי"

האתיקה דה־לה־שמאטע, הקושרת בין מצב המהגרים ליחס שעל הציבור היהודי שעבר את השואה לתת להם, מעבירה את המחויבות המוסרית לתחום הרגש

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בני ציפר

קשה להחליט מה נתעב יותר: האדישות הגובלת ברשעות של מי שמייחלים יעופו להם מהעיניים ולא משנה לאן, או הקיטש הצדקני של מי שמייחלים שהפליטים מאפריקה יישארו כאן, בטענה שכיהודים שעברו את , אסור לנו לעשות מה שעשו לנו הנאצים.

הייתי אפילו אומר ששתי הגישות משלימות זו את זו להפליא. ולראיה: השיטה הזאת, שבה דעת הקהל בארץ מתחלקת לשני מחנות, של רשעים־כביכול, שדוגלים בפתרונות דרסטיים, ושל טובי לב רחמנים, הטוענים שכיהודים זה לא יפה לנהוג כמו הנאצים, עבדה נהדר בכל מיני הזדמנויות קודמות. למשל בעת גירוש ערביי הארץ ב–1948. או גם מפעל ההתיישבות בשטחים. אך גם בכל מיני הזדמנויות פחות דרמטיות, כגון אותם רבבות מקרים של התאנות לכל מיני אוכלוסיות חלשות, הדורשות דבר מה מהרשויות ואינן מקבלות. או אז מועלה עניין השואה והמוסר היהודי, ומתחילה התכתשות תיאורטית מי כאן הקורבן ומי כאן הנאצי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ