פרידה מהמקום שבו למדתי שבלי בטלנות אין תרבות

בעקבות ההודעה על סגירתו (סופית) של החוג ללימודי צרפת באוניברסיטת ת"א, נזכר בני ציפר איך הבין את מגבלותיה של היעילות ולמד להתרחק מיצירות מופת

בני ציפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בני ציפר

לפני חמישה חודשים ביקר בארץ נשיא צרפת, פרנסואה הולנד. הנשיא התארח, בין היתר, באוניברסיטת תל אביב. נשיא האוניברסיטה וראש אגודת הידידים של האוניברסיטה בצרפת קיבלו את פניו. בדבריו ציין הולנד בסיפוק, שבאוניברסיטה פועל אחד החוגים הגדולים בארץ לשפה וספרות צרפתית.

זה מה שקורה כשיועצי התקשורת שלך אינם מעודכנים דיים: הם לא ידעו והוא לא ידע מה שידעו מן הסתם מקבלי הפנים שלו - שהחוג הזה שהוא דיבר בשבחו הלך פייפן, כמו שאומרים בצרפתית. אולי מתוך אי-נעימות השהו על כן עוד קצת את ההודעה על הסרתה של עוד אחת מתפאורות הקרטון שבהן אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו ואחרים, שיש כאן עדיין תרבות כלשהי. בשבוע שעבר נודע רשמית וסופית שהחוג אכן ייסגר. ובאופן לא מפתיע לא התארגנו הפגנות מחאה ואיש לא שבת רעב. עוד דיסציפלינה הומניסטית הלכה בדרך כל הארץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ