בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חנין זועבי היא אחת משלנו

לצערה או לשמחתה, חברת הכנסת חולקת את אותה הרגשה המשותפת לכולנו: אי אפשר לשנות שום דבר במציאות ולכן נותר רק לצעוק קלישאות

94תגובות

לפני ארבע שנים תקף אותי חשק עז לשלוח פרחים לחברת הכנסת חנין זועבי, כדי לברך אותה על השתתפותה במשט של ה"מאווי מרמרה" לעזה. היה בהרפתקה הימית הזאת ובבוז שלה למוסכמות משהו שיכולתי להזדהות אתו. אבל אז אמרתי בלבי שאיני ראוי לשלוח לה פרחים, מפני שלעומתה איני אלא זעיר־בורגני מוג לב ומשעמם, שדואג רק לעצמו ולמשפחה הקטנה שלו במקום לחיות חיים מסוכנים ומעניינים כמוה. התלהבותי ממנה הצטננה לאחר שירדה אל היבשה המוצקה והחלו אותם דיונים סוערים לשלילת חלק מזכויותיה כחברת כנסת. היו גם שדרשו, כזכור, לשלול את...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו