בלי הפלסטינים, לא היה קולנוע ישראלי

הסערה סביב סרטה של סוהא עראף העמידה את הברנז'ה הקולנועית מול אמת מביכה: כדי להצליח, סרט ישראלי צריך להיות כמה שפחות ישראלי ויותר פלסטיני

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בני ציפר

עוד לפני שנים קיבלתי פטור רפואי מלא, ללא הגבלת זמן, מהחובה לצפות בסרטים ישראליים, פלסטיניים, קופרודוקציות ישראליות-פלסטיניות, סרטים ישראליים המתחזים לפלסטיניים ולהפך. כך את הזמן שכילו אחרים בהסתערות על בתי הקולנוע כדי לראות את "ואלס עם באשיר", "עץ לימון", "עג'מי" או "בית לחם", ניצלתי כדי לראות סרטים צרפתיים ואמריקאיים בנאליים, המספרים סתם סיפורי אהבה או סיפורי חיים של אנשים. ונהניתי מאוד. ללמדנו שיכולים להיות בעולם סרטים טובים, אף שאין בהם אפילו בדל בעיה פלסטינית ואף לא שמץ של אזכור לסכסוך המזרח תיכוני.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ