בני ציפר
בני ציפר

עליתי לירושלים ביום שני אחר הצהריים לפגוש את אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. נסעתי כדי לנסות לברר את פשר השרה־פוביה החמורה שהמדינה הזאת לקתה בה. זה זמן רב שמתי לב למקום הדיספרופורציוני לגמרי שתופסת דמותה בשיח הציבורי. בכל פעם שאני מזכיר את שמה בשיחה, מובטח שבן שיחי ישלוף מן המוכן סיפור רכילותי ממוחזר בגנותה, והסיפור יוצג תמיד כעדות ממקור ראשון ויסופר בלהט כמעט אקסטטי ובלי אותו קורט של הומור המאפיין דברי רכיל: "תשמע, אני מילצרתי בשבילה, והיא קמה מהשולחן ולא שילמה!" או: "תאמין לי, הייתי שכן שלהם, והייתי שומע את הצעקות שלה מהחלון".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ