העלבונות הקבוצתיים הפכו לענף הספורט העממי הנפוץ ביותר באחרונה

למה לכעוס על ההזמנה של עמיר בניון לשיר בכינוס פעילי הליכוד,
 הרי השיר שלו בכלל לא גזעני, אך מה שבמיוחד מוציא מדעתם את הנעלבים הוא האמנות המזרחית האגרסיבית

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים169
בני ציפר

ענף הספורט העממי הנפוץ ביותר באחרונה הוא להיעלב. אני נעלב משמע אני קיים. ואיך נעלבים? תרים אחר טקסטים שכתב או אמר איש חשוב, מצביעים עליהם ואומרים: הנה, תפסנו אותו. הוא גזען! הוא פשיסט! נעלבנו. שיתנצל!

אין לזה שחר כמובן. העלבונות הקבוצתיים החוזרים ונשנים האלה — עלבונות של מזרחים, של אשכנזים, של נשים, של ערבים, של נוסעי אוטובוסים — אינם אלא טכניקה להפגת השעמום על ידי השתכנעות שמה שאמר או כתב פלוני אלמוני נוגע לי באופן אישי. כך יכולים אנשים החשים שהם אלמוניים ובודדים ושלאיש לא איכפת מהם, להרגיש חשובים לרגע, שייכים לקולקטיב נרדף, מעצם זה שמישהו חשוב אמר דבר־מה שפוגע בהם באופן קולקטיבי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ