בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון גרבוז הוא הדבר האחרון שהפלסטינים צריכים

מנהל סינמטק תל אביב הפורש השיג תשומת לב בנאום על שלום וירושלים. לא נעים לומר, אבל נדמה שאפילו יונים היו מנסחות משהו מקורי יותר. למה זה קורה? שאלו את לוחמי החירות מהשמאל

53תגובות

לא בכדי היה נדמה לי בערב יום הכיפורים שנתקעתי במכונת זמן משונה שהחזירה אותי כשבעה חודשים לאחור, אל נאום מנשקי הקמעות של יאיר גרבוז. הכל היה באשמת הדמיון הפיזי הרב בין האמן והסופר יאיר גרבוז לאחיו אלון גרבוז, מנהל הסינמטק התל אביבי הפורש, שקיבל השבוע את פרס אופיר למפעל חיים. עמד האח, ממש כמו אחיו לפניו — ושניהם כאחד יודעים שלכל אירוע מתוקשר צריך לספק "כותרת" כדי שידובר בו, שאם לא כן ייחשב האירוע לבלתי קיים — וכמו ילד טוב סיפק את ה"כותרת". שהרי "מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו