בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוציאים לשון - פרצופה של מדינה בפאניקה

התיקון לחוק לשון הרע אינו מסוכן כמו המהירות שבה פושה ההיסטריה בישראל. עצם הריגוש שיוצרת הפאניקה נהפך לעיקר

31תגובות

כאשר נחקק החוק לאיסור לשון הרע בשנת 1965 הייתי בן 12. בעיתונות קם קול זעקה אבל המדינה המשיכה להיות דמוקרטית עוד כחמישים שנה. איני מסוגל להיזכר אם אנשים יצאו אז לרחובות כדי להפגין נגדו בטענה שהוא פוגע בדמוקרטיה. חוששני שהפגנות כאלה לא התרחשו, פשוט מפני שבשנים ההן בני אדם היו נורמליים יותר מבימינו. הם עבדו לפרנסתם, ובשובם הביתה היו עייפים מכדי להיגרר אחר כל שמועה היפותטית, כגון שתיקון לחוק מסוים עשוי להשפיע על חירויות האזרח שלהם. כי צריך באמת להיות אכול שעמום כדי להיכנס לחרדה מתיקונים אלה ואחרים לחוקים אלה ואחרים, שהניסיון מלמד שממילא אין שום אפשרות ליישמם. והרי גלוי וידוע לכל שלא באמת חולקים כאן כבוד לחוקים, החל בחוקי התנועה וכלה בחוק הפלילי.

כמו כל חוקי המדינה, גם חוק איסור לשון הרע הוא טקסט מסובך, שצריך להיות באמת ובתמים משועמם עד דכא כדי לקרוא בו בערב במיטה, ובבוקר לפנות אל האשה ולומר לה בעיניים טרוטות: "שמעי נא, יקירתי, בגלל הסעיף מספר כך וכך בחוק לא ישנתי כל הלילה". רוצה לומר: את האינפורמציה על כך שהתיקון האחרון שהוצע לחוק איסור לשון הרע הוא רע לדמוקרטיה מקבל הקהל הרחב מיד שנייה ושלישית ודרך שמועות מניפולטיביות שמפיצים בעלי אינטרסים, שייתכן שהינם עצמם צדיקים גדולים וכוונתם טובה. האנשים הטובים האלה רוצים להציל את הדמוקרטיה מיד הימין. אבל האם לגיטימי לעשות זאת על ידי יצירת פאניקה מתמדת בציבור, שהנה הנה עם ישראל יקום למחרת וימצא את עצמו בלבה של דיקטטורה רצחנית?  

לחצו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של הארץ הישר לפייסבוק 

 

מותר לפקפק אם המפגינים שיצאו למחות ביום שלישי בערב במרכז תל אביב נגד התיקון המוצע לחוק איסור לשון הרע יודעים, שרק לפני שנתיים התקבל תיקון קודם לחוק זה, שלא עורר שום תשומת לב, ושבכלל - המרחק בין החוקים לבין הפירוש המעשי שלהם בחיים הוא לעתים עצום. עלי להודות שבפעם או בפעמיים שנדרשתי לערכאות - מתוקף תפקידי כעיתונאי - בגין עבירות על חוק איסור לשון הרע, ישבתי באולם בית המשפט כאידיוט ולא הבנתי מלה מחילופי הדברים בין הפרקליטים והשופט. כל פעם שחשבתי שהכף נוטה לטובתי, התברר לי שההפך הוא הנכון, ולהפך. כל שיכולתי לעשות היה לעצום את העיניים ולהתפלל שהסיוט ייגמר.

במלים אחרות ובוטות יותר: התיקון הנוכחי לחוק איסור לשון הרע צריך לעניין את הסבתא שלנו. מה שצריך להדאיג את כולנו הרבה יותר הוא הקלות שבה יכול מישהו ללחוץ על כפתור כלשהו, להזרים שמועה כלשהי לתקשורת (נניח: "יש קונספירציה של הימין להפוך את ישראל לדיקטטורה"), והופ: החדשה מתפשטת כאש בשדה קוצים, ונהפכת לעובדה מוגמרת. היא מוזנת עוד זמן מה על ידי "פרשנים", המביעים את דעתם בעד ונגד, עד שהיא דועכת לה ונשכחת, ומפנה את מקומה לגל הפאניקה הבא.

וכך, עצם הריגוש שיוצרת הפאניקה, ותהא סיבתה אשר תהא, נהפך לעיקר. ולאיש שוב לא אכפת לפתור באמת את הבעיה המקורית שבגינה פרצה הפאניקה. כלומר, טעות פטאלית היא לחשוב שאם תוזרם שוב ושוב אינפורמציה מפחידה נגד הימין, העם יחליט לא להצביע שוב לימין. ההפך הוא הנכון: העם כבר התמכר לפאניקה עצמה, ולאותו ריגוש המאפיין אנשים משועממים, ההוזים שעוד מעט ישתלטו עליהם הברברים. הם יעשו הכל כדי לתחזק את הריגוש הנעים הזה. הדבר האחרון שירצו בו הוא שהאיום של השתלטות הברברים (כלומר: הימין הקיצוני) ייעלם מחייהם.

המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס כתב על כך שיר נודע ושמו "מחכים לברברים". יש לי ספק גדול אם ציפי לבני, מראשי היוצרים של הפאניקה סביב התיקון לחוק איסור לשון הרע, קראה אותו או יישמה את לקחיו. אני, אגב, ממהר לכתוב זאת, לפני שיתקבל התיקון לחוק איסור לשון הרע, שיאסור עלי לכתוב שהיא לא קראה את שירת קוואפיס בלי לבקש תחילה את תגובתה.

כך או כך, מה שזורעי הפאניקה נגד "הימין" אינם שמים לב אליו הוא שהפאניקה היא חרב פיפיות, ושהיא גם כלי מסוכן מאין כמוהו לדמוקרטיה ולממשל תקין. כי באותה מידה שאפשר להפיץ את השמועה בדבר קונספירציה של הימין להפוך את ישראל לדיקטטורה, אפשר להפיץ את השמועה בדבר קונספירציה של השמאל להפיל את המדינה ביד הערבים. או בדבר קונספירציה של הערבים לחסל את המדינה. או בדבר קונספירציה של המהגרים מאפריקה להפיץ איידס בקרב נשות ישראל הצנועות.

הפאניקה לבדה הפילה לפני שנה את המשטר במצרים. והנה אלה שיצרו את הפאניקה החיובית לכאורה ההיא, נופלים עתה קורבן לגל הפאניקה הנוכחי, המופנה נגדם. מפני שכאמור פאניקה היא דבר ממכר, ואחת היא לה אם הסיבה להתעוררותה היא חיובית או שלילית. לכאורה, אנחנו איננו ברברים כשכנינו. אני אישית לא הייתי סומך על כך יותר מדי. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו