בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרס ליצירה נורמלית

אלו היוצאים נגד פרס היצירה הציונית של לימור לבנת מעוררים חשד שמא הם עצמם שואפים להיות הפוסקים בשאלה מהי אמנות טובה

24תגובות

כעורך המוסף לתרבות וספרות הוותיק ביותר בארץ, אין מי שיכול להבין יותר ממני ללבה של שרת התרבות לימור לבנת ולהפריח לה נשיקה ביישנית מעבר לבריקדות הפוליטיות המפרידות בינינו. שנינו, כל אחד מצדו, יושבים על השפיץ של פירמידות נכבדות בתפקיד של משפיעים וקובעי טעם. אך שנינו, אבוי, רואים איך לנגד עינינו המציאות אינה מתנהלת על פי טעמנו. כי עם כל ההשפעה שאנו סבורים שיש לנו, העולם נוהג על פי הכללים שלו. הסופרים המצליחים והזוכים בפרסים כלל אינם הסופרים שאנחנו אוהבים ומעריכים. האמנות המוצגת במוזיאונים והזוכה בשבחי המבקרים נראית לנו קשקוש. המוסיקה החדשה שהכל מדברים בשבחה נשמעת באוזנינו כקקופוניה לקומקום שורק ותזמורת חוטי תיל.

ברוב תסכולנו, אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם נאלצים, בנוסף לכל, להיות חותמת גומי המכשירה את הזוועות האלה. ולמה? מפני שעל פי הכללים שנקבעו מי יודע מתי, עלינו להיות "דמוקרטיים" ו"פלורליסטיים". עלינו לחייך ולעטות פנים ממלכתיות, וללחוץ את ידיהם של אמנים שאנחנו מתעבים בסתר לבנו, ולמחוא כפיים ליצירות שזכו בפרסים שבלית ברירה חתמנו עליהם, אף-על-פי ששנינו יודעים בתוכנו, שההליכים שהובילו אל הענקתם שרצו שחיתויות קטנות ונפוטיזם. מה הפלא אם כך ששנינו - לימור לבנת ואני - מתפוצצים לפעמים.

אילו הייתי שר התרבות במקומה של לימור לבנת, איני בטוח שלא הייתי נוהג בדיוק כמוה ומכריז על פרס ליצירה ציונית, ולו כדי להרגיע את עצבי. כי עד מתי אפשר להסתיר את התסכול האוכל אותי מבפנים על כך שהתרבות אינה מתנהגת על פי אמות המידה שאני אישית מאמין בהן? ייתכן שהייתי נותן לפרס הזה שם שונה במקצת. הייתי קורא לו פשוט: "פרס ליצירה נורמלית". הייתי מעניק אותו לצייר המסוגל לצייר במכחול ובצבע אגרטל פרחים נורמלי, ולמלחין המסוגל לכתוב יצירה נורמלית שאינה דורשת ממני לבלוע כדור הרגעה לפני שמיעתה או אחריה. ולסופר שיהיה מסוגל לתאר, למשל, שמים בשעת שקיעה בלי להכניס לתוך התיאור את הזדעזעותו מהכיבוש בשטחים.

הנה כי כן, לפני היציאה להתנפלות כללית על שרת התרבות בגין הפרס שייסדה ליצירה ציונית, ראוי שכל אחד מאתנו יפשפש במעשיו ויודה בינו לבינו שהוא אינו טוב ממנה בכלום, מפני שאין מי מאתנו שאינו משוכנע שטעמיו התרבותיים וערכיו הם הנכונים, ושעל כן היה ראוי לכפות אותם על הכלל. וכל אחד אמנם נוהג כך כמיטב יכולתו. כהורים, אנחנו מעניקים פרס לילדינו כאשר הם מצייתים לנו ומענישים אותם כאשר המרו את פינו. מה שנותן לנו את התוקף לעשות זאת בלי להיחשב עריצים הוא שאנחנו אלה האחראים עליהם, והמפרנסים אותם.

זה בדיוק הטיעון שהביא לכינונו של הפרס ליצירה ציונית: מכיוון שהמדינה היא המממנת המרכזית של האמנות בארץ לכל ענפיה, למה אסור לה לדרוש מן האמנות לנהוג בה כבוד ולהוקיר את הערכים שעליה היא מושתתת ולפחות לא לבעוט בהם ולא לקלל אותם? הטיעון הזה הוא בלי ספק פרימיטיבי ואפילו מטומטם למדי, אבל קשה לסתור אותו כל עוד קיים המוסד - הארכאי אמנם - הקרוי משרד התרבות, האמור, ככל משרד אחר, לממן את המוסדות הסרים למרותו כל עוד הם סרים למרותו.

והנה כמה עשרות אמנים, ויש אומרים כמה מאות, המתנגדים לקיומו של פרס ליצירה ציונית, הזדקפו לפתע פתאום על הרגליים האחוריות וחתמו על עצומה הקוראת לבטל את הפרס, בטענה שפרסים אמנותיים אמורים להינתן על פי שיקולים אמנותיים ולא פוליטיים. ההנחה המובלעת מראש בטענה זו היא שחבר השופטים שידון ביצירות שיוגשו לפרס זה ימנה, כמובן, טמבלים ובורים גמורים שאין להם שמץ מושג באמנות ושכל מעיינם לרצות את לב השרה לתרבות. להניח הנחה כזאת הוא דבר פרימיטיבי לא פחות מלהניח שכל אמן שאינו עומד בקריטריונים ציוניים אלה ואחרים אינו אמן ראוי.

כלומר, הפרס ליצירה ציונית הוא אולי רעיון אבסורדי. אבל יש דבר אבסורדי לא פחות ממנו, והוא ההתנגדות מראש לרעיון שיכולות להיות יצירות אמנות שיזכו בפרס האבסורדי הזה ליצירה ציונית, ויהיו במקרה גם טובות וראויות מבחינה אמנותית. למה לא לתת צ'אנס לאפשרות הזאת?

כל זה מעורר את החשד שמאחורי זעקות השבר של אלה שהחליטו לעלות על הבריקדות נגד שרת התרבות מסתתרת אותה תשוקה יומרנית וחסרת שחר המפעמת גם בה גם בהם, לפסוק מהי אמנות טובה ומהי גרועה, ומה מותר לאמנות להיות ומה אסור לה להיות. כהלך ותיק בשדה התרבות הישראלית הייתי מציע לכולם לקחת את יומרותיהם בפרופורציה ולהירגע. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו