שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בני ציפר
בני ציפר

כל אחד מעמי התרבות המחטט בעברו ימצא כי אבותיו היו אחראים למעשי זוועה שהדעת אינה סובלת אותם. אך הזיכרון הלאומי מיהר לזייפם, ייפה אותם והעניק להם חזות נכבדת. די לקרוא בספריו של ההיסטוריון היהודי הבריטי ג'ורג' מוסה, מי שחקר את מנגנוני הזיוף של הזיכרון הקולקטיבי האירופי, בשביל להבין את גודל העיוות והאי-אנושיות שהיו כרוכים בכך. מדינות אירופה טרחו - ועדיין טורחות - לא רק לכסות על הזוועות שעשו לבני עמים אחרים, אלא בראש וראשונה על ממדי הרצחנות שהפעילו על עמיהן שלהן, כאשר בשם הרהב הלאומי שלהן שלחו מיליוני צעירים למות, ואחר כך כיסו על כך בייסוד פולחני זיכרון למיניהם ואנדרטות מפוארות.

איתרע מזלן של כמה מדינות בשוליה של התרבות האירופית, שהתרשלו מסיבות שונות בעבודת הכיסוי והזיוף הקולוסלית הזאת, או שהתעוררו אליה מאוחר מדי, ובכך מצאו את עצמן מטרה למתקפות מצד אחיותיהן החרוצות יותר. כי אין דבר מביך יותר - ועל כן ראוי לעונש - מאשר לחשוף בפומבי דברים שרוב הבריות נוהגות לעשותם בצנעה. וזה גם, לדעתי, שורש הטענה של אירופה אל טורקיה בעניין שואת הארמנים: "טמבלים שכמותכם, הרי ברור שכולנו פישלנו, אבל לפחות טרחנו לזייף ולכזב כמו שצריך ולכסות את הפאשלות הללו באנדרטאות פאר מוזהבות, ואילו אתם נרדמתם בשמירה והצגתם לעולם חצי עבודה, ועל כן נו-נו-נו לכם!"

איור: ערן וולקובסקי

הנה הדבר שמביך במיוחד בפרשה ההיסטורית שקיבלה את השם "שואת הארמנים": לאחר שתולדותיה של המלחמה הנוראה והאבסורדית מכולן, מלחמת העולם הראשונה, כובסו והוצגו מחדש באופן המזויף שהוסכם עליו על ידי כל אומות התרבות של אירופה, צץ פתאום כתם עקשני של אמת חשופה בשולי הכיסוי, שלא טופל כהלכה. פאשלה גדולה. לא רק הזוועה עצמה, אלא העובדה שלא עשו די להפכה לזיכרון ורוד כמו שעשו יתר אומות התרבות לזוועות שאירעו בתחום אחריותן בעת המלחמה ההיא.

כלומר: מדובר כאן בראש וראשונה במאבק של הצבועים הטובים (עמי אירופה), נגד הכנים הרעים (טורקיה, ובאנלוגיה, לפרקים, גם נכללת בהם ישראל), שלא השלימו בכסילותם עם העובדה שאין לחפש את הצדק בהיסטוריה, שכן ההיסטוריה אינה ממילא אלא רצף של נרטיבים. ושהגיע הזמן לוותר על התשוקה להיות צודק אבסולוטית, ולהתחיל להיות חכם, כלומר צבוע, כלומר לעדכן את הנרטיב הלאומי ברוח הזמן.

אחרי ככלות הכל, אין דבר מזויף וצבוע יותר - אך יעיל וחכם מאין כמוהו - מההכרה החד משמעית של גרמניה באחריותה לשואת יהודי אירופה. בחשבון ארוך טווח, הנרטיב הוכיח את עצמו באופן מושלם מבחינתה של גרמניה: ההכרה הבלתי מעורערת באשמתה הציגה אותה כמדינה בוגרת ואחראית, הראויה להנהיג את האיחוד האירופי. ובזכות האומץ הגרמני הזה להודות בגלוי באשמה, נהפך עם הזמן לב הבריות, כולל היהודים, להעריץ את גרמניה ולהסיט את שנאתם ממנה אל הפולנים, הליטאים ואל עמים קטנים אחרים ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית.

אבי המנוח, יליד אוסטריה שבזכותה של טורקיה ניצלו חייו בעת מלחמת העולם השנייה, היה מסוגל לגרש מן הבית אורח שההין להזכיר במחיצתו ולו ברמז את "שואת הארמנים". לימים נסעתי בעצמי למזרח טורקיה וראיתי את הערים הארמניות החרבות, ובעיר ואן ביקרתי במוזיאון שהקימו הטורקים לזכר שואת הארמנים: לפי גרסתם, הארמנים הם שחוללו שואה לטורקים ולעצמם, ובאותו מוזיאון הובאו הוכחות למעשי הזוועה שעשו הארמנים בשיתוף עם הרוסים בתושבי מזרח טורקיה בעת מלחמת העולם הראשונה. בעיניה של ההיסטוריה הרשמית הטורקית, מה שבא לאחר מכן היה תגובה דרסטית אמנם, אך לגיטימית, למעשי האיבה של הארמנים, שקיוו להקים להם במזרח טורקיה מדינה משלהם על חורבותיה של האימפריה העותמאנית השוקעת.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

לא מכבר, בעת ביקור ביריד הספרים השנתי באיסטנבול, נעצרתי לפני הביתן של מדינת אזרבייג'אן. באחד הספרים שדיפדפתי בהם נפלו עיני על תמונה של קבר המונים שנתגלה שם בעיר קובה, ובו טמנו גייסות ארמניים בתום מלחמת העולם הראשונה מאות גופות של קורבנות טורקים-אזרים - ובכלל זה לא מעט יהודים הרריים מהאזור. כל זה היה חלק מסכסוך דמים מתמשך בין הארמנים לשכניהם המוסלמים, שלא נגמר עד ימינו. היש מי שזוכר את פרשת הטבח שחוללו הארמנים בטורקים האזרים במחוז נגורנו-קרבאך, שזיעזעה את העולם לפני כ-20 שנה? אם יש מי שזוכר, בבקשה שישתוק, כי זה עלול לקלקל את הנרטיב המקובל.

במלים אחרות: מי הצודק האבסולוטי בסכסוכים בין עמים היא שאלה לא אופנתית בימינו. והטורקים, כמונו הישראלים, מתישים את העולם בעקשנות הילדותית להוכיח שהאחרים הם שהתחילו, ושאנחנו רק מגיבים על תוקפנותם של אויבינו וכו'. והעולם המותש ממלמל: "או קיי, הבנו, אבל לכל הרוחות, מתי כבר תבינו שהיום מה שהולך זה נרטיב יפה!" *

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ