שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

החשוד האוטומטי

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בני ציפר

מהו הדבר האחד הוודאי לגמרי בפרשה-לכאורה של ההטרדה-לכאורה של ר' (המסרבת להעיד-לכאורה שהיא הוטרדה-לכאורה) על ידי החשוד-לכאורה נתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה-לכאורה? תשובה: הצ'ופצ'יק הקטנצ'יק המזדקר מעל לאות ר'. זה הדבר הבטוח היחיד שאפשר להיאחז בו, ועמו לצאת למסע הצלב הרביעי (אולי החמישי או השישי, מי סופר כבר?) למיגור תופעת ההטרדה בארצנו הקדושה.

הצ'ופצ'יק הקטנצ'יק-לכאורה מגלם, בראש וראשונה, את הרעיון האוניברסלי, שבכל פרשה של הטרדה לכאורה, האשה היא אוטומטית הקורבן. כל המערער על כך אינו אלא כופר בעיקר. על כך אין שום ויכוח. זו אקסיומה, ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, שיילך לגור בערב הסעודית או באיראן ולא בארצנו הנאורה. ועל כן היא, האשה-הקורבן, ראויה אוטומטית להגנה על ידי חסיון שמה. ואילו הגבר, אף על פי שאשמתו עדיין לא הוכחה כלל, אלא הוא בגדר חשוד בלבד, עליו מגן רק הצירוף של התיבה הריקה "לכאורה" לכל משפט המתאר אותו. כל היתר - שמו, תמונתו, כבודו האנושי - יכולים מצדנו להיזרק לפח.

הצ'ופצ'יק הקטנצ'יק מגלה גם זאת, שהניצוד בפרשה של הטרדה לעולם לא ייצא ממנה בשלום. כי לך תסביר ברטרוספקטיבה, מרגע שאתה בצד של הניצוד, את הניואנסים של המשיכה ואת האובססיה ואולי הפרוורסיה, שהן פעמים רבות מטבעה של פרשת אהבה אפלה. מרגע שהוכנסת לתוך הכלוב, אתה חיה. ומי יטה אוזן לניואנסים רגשיים בנהמותיה המיוחמות של חיה?

איור: ערן וולקובסקי

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

ועוד לוחש באוזנינו הצ'ופצ'יק הזה, שאמנם בכל החזיתות כמעט ספגה רוח הנאורות מכה ניצחת בארצנו, אבל יש מבצר אחרון אחד שלא נכנע, וכמו מצדה בשעתה, הוא עומד במריו.

אך בניגוד למצדה, לאויב יש אולי עניין שהמבצר לא ייפול ויעמוד כעלה תאנה מרהיב, שיכסה את כל יתר קלקלותיו. ושם עלה התאנה: "המאבק בהטרדות". כלומר: באים לך חבורת ליכודניקים גסים, מאצ'ואים לכל דבר ועניין, שכבוד האדם ובכלל זה כבוד האשה, הוא סוגיה שמעניינת ברגיל את הצ'ופצ'יק שבקצה שרוך הנעל שלהם, והנה עכשיו הם יכולים להתנפח מגאווה שהם "נאורים": הם הסגירו פושע שהתהלך ביניהם והציץ (הכל לכאורה) לקומבינזון של זו ששמה מסתתר לכאורה מתחת לצ'ופצ'יק של האות ר'.

מה שמלהיט את הדמיון המציצני בכל הפרשה לכאורה, הוא בדיוק העניין הזה, שהכל בה עדיין מעורפל ומצועף, כמו שבעת צעיפיה של שלומית הרוקדת לפני הורדוס כדי לזכות לבסוף בראשו של יוחנן המטביל על מגש. ומסקרנת גם העובדה שהמחזר הגורלי (לכאורה) חובש כיפה ואינו מזכיר במראהו משום בחינה את מה שהדמיון מצייר לו כדמות של קזנובה או של דון ז'ואן. אין תימה בכך: הרי כבר לימדתנו תחרות הריאליטי "היפה והחנון", ש"חנונים" יכולים להתגלות כשוברי לבבות לא קטנים.

גם מתברר מעל לכל ספק - וזה הצד המשמח באמת בכל הפרשה - שלשכת ראש הממשלה, עם או בלי שתוכח אמיתותה של ההטרדה הזאת, מתנהלת כחצר ביזנטית לכל דבר: מלאה תככים, קואליציות, מזימות אפלות, הלשנות והרעלות. היא מלאה מעשי חנופה הנועדים לשאת חן, איש איש מצדו, על חשבון הכפשת עמיתיו לכאורה, בעיני הקיסר והקיסרית ירום הודם לכאורה.

משמח - כי ההיסטוריה מלמדת שחצרות דקדנטיות, שהוציאו את האנרגיות הרעות שלהן בתוכן על תככים פנימיים והישרדות עצמית, גרמו פחות נזקים משיכלו לגרום אם מנת הרוע הזאת היתה מופנית לנתיני ממלכותיהן.

על פי אחד החשדות לכאורה, הציץ החשוד לכאורה בתכתובת האלקטרונית של ר' ובכך חטא, בנוסף לחטאי הבשר המיוחסים לו לכאורה, בחדירה לפרטיותה הווירטואלית. כאן לא יכולתי שלא לחייך בתוגה, על האופן שבו נתפש כיום תא הדואר האלקטרוני של אדם כשלוחה של הנפש שלו, של העומק הפנימי שלו, של רוחו. הנה לנו עוד אחת מהאקסיומות של זמננו, שאיש לא יהין לערער עליה, על אף האבסורדיות הגמורה שלה.

והנה מתוך אמונת ההבל הזאת באינטימיות המקודשת של מה שאדם מאחסן במחשב שלו, קצרה הדרך לראייה הסכמטית של נפש האדם בכלל ושל היחסים בין גבר לאשה, הנתפשים כתקע חשמלי שמחפש לו שקע, וכשלעתים נשרף אחד החוטים בתקע ויש קצר, קוראים לזה "הטרדה".

ומראייה פרימיטיבית כל כך של הנפש, גם לא רחוקה הדרך להגדרה השערורייתית הנהוגה כיום של האמת. פעם, כדי לספר על דבר שקרה, נדרש היה להביא עובדות. כיום די בשמועות על עובדות לכאורה, בתקווה שיתאמתו יום אחד לכאורה, ואם לא יתאמתו, ממילא איש לא יזכור בעוד שבועיים מה היה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ