בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין מחיר נמוך מדי בעבור ספר, בטח לא שלי

ארבעה ספרים במאה, או חמישה בעבור מארז של יוגורט: אסור להתנות את ההנאה שבקריאה במחיר כלשהו

62תגובות

פגשתי ביום רביעי מנהל של הוצאת ספרים הולך קדורני, וכשראה אותי אורו עיניו. "נו, מה אתה אומר?" שאל. "באיזה עניין?" שאלתי. "נו, הסופרים שהתארגנו נגד המבצעים ברשתות. כל הכבוד". לא ידעתי מה לומר לו. האומנם עלי לחוש שותפות גורל עם הנעשק שלפני, שממשכורתו החודשית היה אפשר לפרנס סופר עברי במשך שנה שלמה? בהיותו של המנהל הלה משוכנע שאני במחנה שלו לא היה טעם לומר לו את דעתי האמיתית בסוגיה זו.

ובכן, במקום לומר זאת באוזניו אני מצהיר בזאת בכתב, בהן צדקו של סופר עברי (כתבתי ופירסמתי ספרים בעברית ומכאן שזכותי לטעון לתואר סופר עברי), שאין לי שום התנגדות שימכרו את ספרי ברשתות השיווק בחמישה, עשרה או עשרים שקלים, ומצדי שיעניקו אותם במתנה בסופרמרקט למי שקונה מארז של יוגורט. כל שהייתי רוצה הוא שיקראו את מה שכתבתי, בכל מחיר, וזאת צריכה להיות כמדומה שאיפתו הצנועה של כל סופר. להתנות את ההנאה שאמור לזמן הספר שלי לקוראיו בתשלום זה או אחר נראה לי מנוגד לרוח הצניעות, שצריכה להיות הבסיס ליצירת האמנות.

מחיר נמוך של ספר אינו דבר מבזה. חנויות ספרים וירטואליות ברחבי המרשתת (המונח העברי לאינטרנט) של העולם הרחב מציעות ספרים נפלאים במחירים של ספל אספרסו. כאשר הספר מוגדר באתר המכירות כמשומש, מחירו יורד עוד יותר, ותכופות יקרה שמחיר המשלוח יעלה על מחיר הספר עצמו. כך יכול כיום כל אחד כמעט להיות חבר מן המניין במועדון ההשכלה העולמי בלי שיעמוד שומר בשער ויאסור עליו את הכניסה אליו רק מפני שאינו עשיר דיו.

ודוגמה מעולם אחר: חסידי הרבי נחמן מברסלב עוברים בין המכוניות בצמתים, או עומדים בתחנה המרכזית, ומחלקים את כרך סיפוריו ושמחים לכל תרומה הניתנת להם, ולעתים שמחים לתת אותו ללא תמורה כלל. סיפורי נחמן מברסלב הם מיצירות הספרות הנפלאות שיש. מנקודת מבט חילונית, כלומר תועלתנית, נראה שחסידי הרבי מחלקים את הספרונים כחלק מציד הנפשות שתנועתם עוסקת בו. אבל גם אדם חילוני לא יוכל להכחיש שמכירת הספרון הזה באופן כזה לא רק שאינה מבזה את הסופר שכתב אותו או את מוכריו, אלא להפך, משמשת תרגיל בצניעות למוכר ובאיפוס האגו שלו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק

הלוואי והיה לי אומץ הלב לעמוד בצומת, נוטף זיעה, להקיש על שמשה ולראות את פניו המבועתות או האדישות של הנהג ולהציע לו שייקח את ספרי וייתן לי שקל, שניים, או שיסתפק בסיגריה או ב"תודה". תרגיל כזה, של שמירת-כושר הצניעות, הייתי מציע לכל הסופרים שנזעקו השבוע, לקראת הפתיחה של שבוע הספר, וקראו להחרמה של ההנחות המפליגות והמבצעים המפלצתיים של הרשתות לממכר ספרים.

נכון שהמבצעים האגרסיביים הם ביטוי מזוקק של גסות הרוח הקפיטליסטית, והם נעשים על חשבון הסופרים ועל גבן של הוצאות הספרים המוציאות לאור את ספריהם (שכאמור מצטרפים עכשיו בששון למחנה הנעשקים). כל זה נכון. אבל שוב אני מצהיר בזאת שלהצטרף למחנה הנעשקים הנאבקים נגד העושק אינו פחות גרוע עקרונית מלהצטרף למחנה העושקים: כי גם העושקים וגם הנעשקים מחזקים דרך מאבקם זה בזה ומשאם ומתנם זה עם זה את הרעיון שיש מחיר נקוב לרוח.

הסופרים שהצטרפו למאבק נגד מבצעי ההנחות יעוררו מן הסתם אוטומטית את הסימפתיה של הציבור, מפני שהאופנה בימינו היא למחות ולתבוע את מה שמגיע. הקהל מעריץ את עצם ההקפדה על הצו הפופולרי "לא תהיה פראייר", שקיבל כאן מעמד של הדיבר ה-11 שירד מהר סיני. אבל לטווח ארוך מכניסים את עצמם הסופרים הנאבקים על המגיע להם לקטגוריה המסוכנת של אלה המייצרים דבר מה ודורשים בעדו תמורה, ונוטשים את הקטגוריה של היוצרים שאינם מחויבים לנפק שום מוצר בעל ערך נקוב כלשהו אלא שרויים בלימבו המעומעם, ולא ברור מה הם עושים, מה הם רוצים מעצמם, והעולם בכללותו אינו נוגע להם והם אינם נוגעים לו.

הסופרים המוחים פועלים, אם שואלים אותם, מטעמים אידיאליסטיים. הם מבקשים להנחיל את הרעיון שאנשים הרוצים בנכסי רוח - שישלמו מחיר מלא. "אם מישהו מוכן לקנות ספר שלי שישלם את המחיר הנקוב", נשמע אחד הסופרים אומר. מי קבע שהמחיר הנקוב הוא המחיר הנכון? מנכ"ל ההוצאה לאור, או התאחדות המנכ"לים הללו. וכאן אנחנו שבים להתחלה. אני מצהיר בזאת כסופר עברי שאיני רוצה להיות חבר במחנה של שום מנכ"ל, ולוא יהא זה מחנה טהור שבטהורים. ואעבור אוטומטית למחנה הנגדי, הצודק פחות, או אשים כיפה לראשי, אאחוז בכוס פלסטיק ואחלק את ספרי בצמתים. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו