מי בכלל צריך הספדים

פסיקת בג"ץ שהתירה לנשים לספוד ליקיריהן מחזקת את התרבות שהשתלטה על חיינו, התופשת כל יגון על כל אדם שמת כדבר הראוי להנצחה אישית

בני ציפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בני ציפר

הקדוש אוגוסטינוס אמר "אני מאמין (בשילוש) מפני שזה אבסורדי", ואמנם כסילות היא לחפש היגיון באמונות דתיות ובמנהגים עתיקים שהתקבעו במסורת. מי שמחפש היגיון, יתכבד ויעזוב את הדת ומנהגיה לנפשן. אלא שאז יגלה שגם העולם החילוני, ההגיוני, מלא מנהגים חסרי פשר, כגון זה שגבר אמור לפתוח את הדלת לגברת ולהזמינה להיכנס לפניו. או שיש להניח, בעת עריכת השולחן, את המזלג משמאל לצלחת ואת הסכין מימין. או שאין מוחאים כפיים, בעת קונצרט, בסוף כל פרק של היצירה המוסיקלית, אלא רק בסופה ולך דע מתי היא נגמרת ומותר כבר למחוא כפיים.

לא שמעתי שמישהו פנה לבג"ץ במחאה על דיכוי היצר הטבעי של הקהל למחוא כפיים בכל עת שירצה ולא רק בסוף היצירה. פנייה כזאת תיחשב אבסורד גמור. אבל שמעתי גם שמעתי שפנו לבג"ץ כדי למחות על דיכוי היצר הטבעי של נשים להספיד את יקיריהן המובאים לקבורה, שכן המנהג העתיק וחסר הפשר (ככל המנהגים, כאמור) הנוהג בבית הקברות סגולה בפתח תקווה אוסר על נשים להשתתף בטקס הלוויה אלא לעמוד מן הצד ולצפות בו בלבד.

ושמעתי שבג"ץ נפל בפח האבסורדי הזה ופסק השבוע את פסיקתו, שאין להדיר את הנשים מטקס הקבורה ושיש לתת להן זכות מלאה להספיד את מי שהן רוצות ומתי שהן רוצות בבית הקברות סגולה בפתח תקווה. ניצחון גדול לכבוד האדם וחירותו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

הבה נדבר תחילה על עצם הדחף להספיד, המוביל אנשים להגיע לשם כך עד לבית המשפט הגבוה לצדק. הרבה יותר מאבסורד, יש כאן משהו וולגרי לחלוטין, פרי תרבות השמאלץ שהשתלטה על חיינו, התופסת כל יגון על כל אדם שמת כדבר הראוי להנצחה טקסית אינדיבידואלית. בעבר לא רחוק היה נהוג לשאת הספדים בהלוויותיהם של אנשי שם: צריך היה להיחשב ביאליק, ברל כצנלסון, ז'בוטינסקי וכדומה כדי להיות ראוי לכך שיישאו דברים על קברך. כל יתר בני תמותה הובאו לקבורה בטקס הלוויה יהודי רגיל ואיש לא ראה בכך כל פגם, שהיגון האישי מקבל את ביטויו במלות תפילת האשכבה האחידות.

מתי כל זה השתנה? מחקר סוציו-מקברי קצר מוביל אל רצח רבין ואל ההספד מרטיט הלבבות שנשאה נכדתו באוזני מלכים ורוזנים בעת הלווייתו הממלכתית, שבו פנתה אל גופת סבה והבטיחה לו שהמלאכים בשמים יחכו לו וכו'. מכאן ואילך נפרצו כל סכרי הסנטימנטליות בעם ישראל, וכל נכדה של כל סבתא מנוחה נדרשה להראות את כוחה וגבורתה בהרטטת לבבות הקהל בדימויי מלאכים המובילים את גופת המת בשמים, ובאזכור התרומה של המת להקמת המדינה ולתקומת העם, וכל המרבה לגרום שפיכת דמעות הרי זה משובח.

כדי להרבות ריטוטי-לב, חדר המנהג שהציב מערכת הגברה לצד גופת המת, ומכיוון שיש כבר מערכת קול, חבל לא לנצל אותה עד תום ולהעלות לדוכן המספידים כמה וכמה דוברים. לא עוד הספד אחד על סבתא שלנו היקרה אלא שורה של הספדים חוזרים, המלווים בהנהוני ראש מצד הקהל, המאשר שאכן היתה זו סבתא מיוחדת במינה, שהקימה את המדינה בייסורים, ובתמורה, המלאכים אכן מחכים לה בשמים כדי לשאתה על כנפיהם וכו'.

פתאום התברר שיש בממלכת השמאלץ-החופשי הזה כמה מובלעות שאינן כורעות ואינן משתחוות למנהגים החדשים, אלא מתעקשות לדבוק במסורות הישנות. בית הקברות סגולה בפתח תקווה התברר כאחת המובלעות הסוררות האלה. כיבוש המובלעת הזאת על ידי צבא הכיבוש של השמאלץ היה רק עניין של זמן.

המסורת חסרת ההיגיון והאבסורדית - שעל כן היא מסורת, כי כאמור כל מסורת יש בה משום אבסורדיות - שנהגה עד כה, שעל פיה אין נשים מורשות להספיד בבית הקברות סגולה בפתח תקווה, פינתה אם כן, בהוראת בג"ץ, את מקומה למסורת חדשה, עוד יותר חסרת היגיון ועוד יותר אבסורדית: על פיה, בית המשפט הגבוה לצדק מאשר, בשם החוק של כבוד האדם וחירותו, ללהג השמאלצי לפשות גם בקרב המין השני, שעד כה נמנע ממנו לנהוג בשמאלציות בבית הקברות בפתח תקווה. על פי המסורת האבסורדית החדשה, יוכלו מעתה נשים בפתח תקווה לדבר באין מפריע עם מתיהן בגוף שני, ולייחס להם תכונות תרומיות שונות, ולשוחח עם המלאכים במרום, ולבקש מהם לסדר את התנועה בשמים כך שהם יטיסו את יקירן הספציפי בשירות אקספרס לגן עדן.

"דיברת נהדר", יאמרו המלווים אל המספידה. "היית מדהימה. לא הפסקתי לבכות". ויחי בג"ש! בית הדין הגבוה לשמאלץ. *

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ