בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ואם מיסז'ניקוב לא היה רוסי?

מתוקף הסטריאוטיפ, שר התיירות הוא מועמד אוטומטי להיות הולל. התקשורת שמחה לתפור לו תיק על סמך הדלפות המאבטחים, ולא עצרה לשאול - אז מה?

91תגובות

מן המפורסמות היא שהרוסים הוללים ושותים לשוכרה והרוסיות כולן זונות. על זה אין ויכוח, כשם שאין ויכוח על כך שלכל האפריקאים יש איידס, שכל המזרחים הם חמומי מוח מטרידי-נשים ומעריצים את הרב עובדיה יוסף, ושהאשכנזים הם קרים, מחושבים, הומואים ואין אלוהים בלבם.

כל הסטריאוטיפים הללו, המקובלים בארץ אבל אין להשמיעם ברבים בשל כללי התקינות הפוליטית, פורצים כאשר מתגלה שהנה, אחד מבני העדה שמיוחס לה סטריאוטיפ מסוים, מצדיק את הסטריאוטיפ.

ומכיוון שעוברים ימים קשים על העיתונות הכתובה והאלקטרונית, והמלחמה על תשומת לבו של הקהל שוב אינה בוררת באמצעים, תפר עמית סגל, הכתב המדיני של ערוץ 2, כתבת פיקנטריה על שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, שעצם שמו כבר עושה אותו, מתוקף הסטריאוטיפ, מועמד פוטנציאלי אוטומטי להיות הולל ושותה לשוכרה. והנה העידו כמה מאבטחים לשעבר שלו, שהוא אכן הולל ושותה לשוכרה.

והשמחה רבה. למחרת התבקש השר להגיב ואמר שאכן הוא אוהב לבלות בערבים עם חברים ולהשיק כוסית פה ושם. היה ניכר שהמסכן קיבל תדרוך הדוק מיועצי התקשורת שלו מה לומר, מפני שדבריו נשמעו כדקלום פטריוטי שנלמד בעל פה. ולמען האמת, מצאתי אותו בסיכומו של דבר סימפטי בתמימותו הבסיסית ובאי-ההבנה מה בעצם רוצים ממנו. בעיקר מצא חן בעיני שהוא העז לפתוח את הפה על שיטת האבטחה של אישי ציבור, שהופכת את המאובטחים לאסירים של המאבטחים ושל השב"כ שמטעמו הם פועלים.

בימי בחרותי, בראשית דרכי בעיתונות, לימדוני רבותי שהמבחן האולטימטיבי לתקפותו של כתבה או טקסט עיתונאי או ספרותי, הוא השאלה "So what?". אם בסוף הקריאה או הצפייה אני אומר בלבי "So what?" אות הוא שהכתבה ראויה להיזרק לפח האשפה. והנה, לאחר הצפייה בכתבתו של סגל עלתה בלבי אותה שאלה: אז מה אם רואים את השר יושב ליד דלפק של בר או רוקד במועדון? ואז מה אם המאבטחים שלו מתלוננים שלא נוח להם לאבטח אותו?

ועם זאת, לא הייתי זורק את הכתבה לפח האשפה, אלא הייתי משתמש בה כחומר לימוד בחוגים לתקשורת, כדי להראות את ההזדהות של העיתונות הישראלית עם הממסד הביטחוני - במקרה זה עם השב"כ - עד כדי כך, שהיא נהפכת לפעמים לנושאת דברו. ולפעמים, למרבה הצער, גם נוקטת את שיטותיו.

שכן גיליתי לחרדתי בכתבתו של עמית סגל מניפולציה דומה לזו שנתקלתי בה במשפטים צבאיים לעצירים פלסטינים בשטחים. אני זוכר מקרה אחד, שבו התעקש השב"כ להפליל פלסטיני בהתססה. לשם כך הובאו צילומים שלו שבהם הוא עומד, צועק, מניף את הזרוע. התובע קיווה שצירוף שברי הצילומים האלה ייראה כעבירה, וייתכן שהשופט היה נופל בפח, אלמלא התברר שבאותו שבוע ספציפי הנאשם היה בקנדה!

כך גם התבססה כתבתו של סגל על שברי תמונות שחיבורן ברצף נועד ליצור את הרושם של אדם הולל. לכך נוספו הוכחות בצורת עדויות קוליות בעילום שם, של מאבטחים לשעבר של השר. כבעל ניסיון בתפירת תיקים על ידי השב"כ, אין לי שום כוונה להאמין להם. או לפחות אני רוצה להיות בטוח שאין זו מניפולציה. אין לי כמובן שום דבר נגד מאבטחים. אבל יש ויש לי נגד היהפכותה של האבטחה לערך עליון, הגובר לפעמים על ערכי כבוד האדם וחירותו, ועל זכויותיו הבסיסיות כגון הזכות לפרטיות. כעת נוכחנו לדעת שגם השרים סובלים מכך.

אנחנו, האנשים הקטנים, סובלים מכך בשקט זה שנים ואיש אינו עושה עלינו כתבות בערוץ 2 כאשר עלינו להציג למאבטח ביציאה מהמרכול את חשבון הקופה, כדי להוכיח שאיננו גנבים, ולהציג לעין כל את תכולת מזוודתנו בכניסה לתחנה המרכזית, ובכניסה לשדה התעופה עלינו לחייך למאבטח ולומר לו "בוקר טוב" לבבי כדי שיראה שאיננו ערבים.

הרי כולנו הפנמנו עם השנים את האופן שבו אמורים ישראלים-יהודים להתנהג כדי לא להיתפש בעיני מאבטחי השב"כ כערבים, או כעושי צרות אחרים. ואמנם, אם יחלקו פעם פרס על מה שאמור עיתונאי לעשות כדי להיראות בעיני השב"כ כישראלי ללא רבב, כלומר לא רוסי שיכור, לא ערבי טרור, לא אפריקאי איידס ולא מזרחי מנשק מזוזות, תזכה כתבה זו את עמית סגל במדליית זהב. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו