בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מישהו מבין מי נגד מי בפרשת הרפז?

פרשת הרפז מזכירה אופרה מסובכת, שגם בפעם העשירית שצופים בה צריך לעיין בתוכנייה כדי להיזכר מה מסופר שם ומה תפקידו של כל שחקן

45תגובות

יצאתי מחדרי במערכת "הארץ" אל המסדרון ותפסתי עורך צעיר שנראה טרוד בדבר חשוב. "אמור לי, בחורצ'יק", קראתי. "אתה יכול להסביר לי מה זו בדיוק פרשת הרפז?" הוא הביט בי תמה. "נו באמת", אמר ומשך בכתפיים. "זה בדיוק מה שאני מנסה לברר עכשיו במחלקת החדשות. בוא אתי, אם אתה רוצה".

הקשנו על דלתה של ראשת מחלקת החדשות. למשמע הדפיקות הציצה מהחדר הסמוך העוזרת החיננית שלה. "היא בישיבה עכשיו. בגלל פרשת הרפז". "פליז, אולי תסבירי לנו את בקצרה מה זו פרשת הרפז". היא השיבה: "זה נורא פשוט. גם אני לא ידעתי עד לפני שעתיים, עד שהסבירו לי". נו? שאלנו. "זה... אתם יודעים מה? נלך לפינת הקפה. אני חושבת ששמוליק שם. שמוליק הסביר לי קודם והבנתי הכל, הוא ספץ בלהסביר את פרשת הרפז".

שמוליק לא היה בפינת הקפה. בינתיים היו לי דברים אחרים לעשות, ופרשת הרפז נדחקה אצלי לצד. בדרך הביתה שוב נזכרתי בכך שלא יעלה על הדעת שבעל טור ועורך בכיר כמוני לא יידע על מה מדברים כשמדברים על פרשת הרפז. בבית, כולם ציפו כמובן שאני אהיה מי שאסביר להם מהי פרשת הרפז ולא להפך, ובייחוד הנכד שחיכה לשובי וקרא אלי "סבא. מה זה פלשת הלפז".

הושבתי את נכדי המאוכזב על ברכי וסיפרתי לו שכשהייתי פחות או יותר בגילו, התרחשה "הפרשה", שנקראה גם "עסק הביש", וגם אני שאלתי יום אחד את סבי למה כולם שואלים "מי נתן את ההוראה", ומי זה פנחס לבון,  ולמה מספרים שבן-גוריון הפסיק לעמוד על הראש כדי שלא יראו לו את עסק הביש. בתשובה, כך סיפרתי לנכדי, סבי הושיב אותי על הברכיים, וסיפר לי שגם הוא, כשהיה ילד קטן באיסטנבול, הוא חזר מבית הספר ושמע אנשים ברחוב אומרים זה לזה: "פורט ארתור נפלה!" הוא רץ הביתה לשאול את סבתו מיהי אותה פורט ארתור שנפלה. ששש, היסתה אותו. יהודים לא מתעסקים בדברים כאלה.

גמרתי בדעתי ששוב לא אשאל איש לפשרה של פרשת הרפז, ואם ישאלוני לדעתי, אעשה כמו כולם ואעמיד פנים שאני מתמצא בה אלא שאין לי ברגע זה זמן לפרט כי אני בדיוק ממהר לאן שהוא. אחרי ככלות הכל, כולם מעמידים פני מבינים, ולא רק בפרשת הרפז. עמדו נא למשל בכניסה לבית האופרה ושאלו את כל הנכבדים האלה הדורי המדים ששילמו הון בעד זוג כרטיסים, שיסבירו לכם את עלילת האופרה "כוחו של גורל", או "ריגולטו", שלא לדבר על "טבעת הניבלונגים" של ואגנר.

כל המבינים האלה, שצפו אלף פעם באופרה, שוב קוראים את הסינופסיס המופיע על התוכנייה שבידם, ושוב נעשה ראשם כבד עליהם וצונח על חזם. דון אלוורו הוא חצי אינדיאני, והוא מאוהב במרקיזה לאונורה. האקדח שנפל לו מהכיס בטעות פלט כדור והרג את אביו של דון קרלו, ובדיוק פרציוזילה הצוענייה נכנסת ומספרת שפרצה מלחמה בין איטליה לגרמניה.

במערכה השנייה, זיגפריד וברונהילדה מתחבאים במערה. זיגפריד נותן לברונהילדה טבעת, שבגינה אלבריך בנו של האגן אמר לגוטרונה להשקותו בשיקוי אהבה. ברקע נראית ולהאלה, משכן האלים, עולה באש, והמלך ברק והרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, עדיין  תחת השפעת השיקוי שמזג לו הרפז, שולחים את העורבים אל אלוהי האש כדי להפיס את רוחו. מחיאות כפיים. הם מתעוררים בבהלה ומביטים סביבם: "זה נגמר או רק הפסקה?".

אחרי ככלות הכל, מה שחשוב הוא המסר, שהמדינה הזאת מושחתת חבל על הזמן. את המסר הזה הצליח למסמר בתוך ראשינו היטב היטב מי שהיה עד לא מכבר מבקר המדינה הנמרץ ביותר שידעה ההיסטוריה, מיכה לינדנשטראוס, שזיגפריד, לפני מותו, העביר לו את הטבעת שנתנה לו ברונהילדה, שמזהה מושחתים ומכלה אותם באש. אבל במערכה השנייה מתברר שהטבעת מזויפת, וגם האקדח של דון אלוורו החצי אינדיאני שנפל מהכיס ופגע בטעות באבא של דון קרלו, הוא אקדח צעצוע.

זה המקום לציין, שנאמנים עלי דבריו של חוקר התרבות ג'רמי טמבלינג, בדבר הקשר בין ההתמכרות לאופרות בעלות עלילה מסובכת לבין הנטייה לפאשיזם: מסיחים את דעת הבריות בעלילות אפלות וסיפורי תככים מחצרות רוזנים, ובגיבורי תהילה היוצאים לחשוף את האמת ולהוציאה לאור בעזרת טבעת הקסמים שלהם. בה בעת, מחוץ לאופרה, ובפשטות פרוזאית לגמרי, אנשים אפורים ובנאליים יוצאים ממכוניות שחורות, עוצרים אנשים ומשלחים אותם לאן שהוא. הקהל, שראשו עסוק במעקב אחר פרטי עלילת האופרה המסובכת, שוב אינו מסוגל לראות את העוולות הפשוטות, הקטנות, הנעשות לנגד עיניו. כל מה שנופל בדרמטיות שלו מדו קרב מרהיב עין בין המרקיז ברק לרוזן אשכנזי לא מרגש אותו. והתקשורת, איזו בושה. הכל מסחרה. עסק ביש. לא פלא שבן-גוריון כבר לא עומד על הראש. וכשפורט ארתור נפלה, ליהודים היתה אורה ושמחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו