סיפורה של א' - כמו רומן למשרתות

לא משנה איך התחיל הראיון עם אודליה כרמון בתוכנית "עובדה", מהר מאוד הוא גלש לרכילות חצר בסגנון של ספרות צרפתית מהמאה ה-19

בני ציפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בני ציפר

יש להניח שלא הייתי מסוגל להיות פסיכולוג כיוון שלא הייתי יכול בשום אופן לעטות על פני את אותה ארשת חמורה של מי שמקשיב בלי להסגיר ולו טיפה של קוצר רוח, ורק מהנהן בראש ומעיר הערות מנחות. על כן אני מעריך כל כך את אילנה דיין, ובייחוד אחרי התוכנית האחרונה של "עובדה", שבה אירחה את אודליה כרמון, הלא היא "א' ממשרד התחבורה". 

אני מעריך, שלא לומר מעריץ, את היכולת של דיין לשמור על ארשת פנים אחידה לאורך הראיון הזה, מפני שברור לי שאני לא הייתי מסוגל לכך. לקוצר הרוח שלי יש עדויות מרשיעות כגון זה שבאירוע שירה כלשהו ישבה לצדי משוררת סוערת שקראה שיר מלא ואגינות וחדירות, ואני ניסיתי, באמת ניסיתי, להישאר אובייקטיבי, אך בעין העדשות של כמה פלאפונים בקהל נלכדתי כשאני מגלגל עיניים, מרים גבות, מעווה את הפה. תודה לאל שרוב הזמן אני מול המחשב והוא העד היחיד לפרצופים שאני עושה בתגובה על מה שמזמנים לי החיים.

מה שהיה מפוצץ אותי מצחוק לו הייתי במקומה של אילנה דיין, זו המחשבה שבתוכנית הבאה עשוי להתארח ב"עובדה" פושע מועד כלשהו (מה שקרה לא אחת בתוכנית) שירשים את הצופים באותה מידה שניסתה להרשים כרמון, בעצמה קורבן של פושע מועד. כלומר: אחרי ככלות הכל, מה שלמדים מתוכניות טלוויזיה ולו הרציניות ביותר, הוא רק זאת, שהמניפולטיביות הרגשית משתלמת, ושבלעדיה אי אפשר לקדם שום עניין, צודק ככל שיהיה.

מוזיקת הרקע הדרמטית שליוותה את וידויה של כרמון בעת התוכנית, והתצלומים של פרצופי האישים שדיברה עליהם, שקפצו למרקע, כל פרצוף על פי הכוונה של המרואיינת, כל אלה מלמדים שגם במה שנחשב לאולימפוס של הטלוויזיה הישראלית, שולטים אותם אמצעים זולים של שכנוע.

ואמנם, כשמפשיטים מהתוכנית את מוזיקת הרקע, את הרקע הוויזואלי ואת פניה המתוחות של דיין, נשארים עם לא יותר מ"וידויה של חדרנית", אם להשתמש בכותרת של רומן צרפתי מפורסם. חדרנית שהכירה את חולשותיהם של אדוניה החליטה לפרסמם כדי שתיוודע עליהם האמת – זה דבר חשוב לעצמו. ועדיין, האמת באה מפיו של אדם שמשתמש במידע שהגיע לידיו בדרך לא הוגנת, גם אם, כביכול, למען מטרה נעלה.
הרומנים של בלזאק מלאים בנשים כאלה, שכנראה באמת היו כמותן בפאריס באותה תקופה של דכדוך אפרורי שאחרי נפוליאון. הן נקראות בלשון נקייה "הרפתקניות", כלומר מנצלות את נשיותן וקסמן האישי כדי לעלות בסולם החברתי בחברה שההיררכיה המעמדית הנוקשה קרסה בה.

מבחינות רבות, ישראל של ימינו מזכירה את אותה תקופה פוסט-נפילית בצרפת, שבה שוב אין אנשים גדולים, ובשלטון יש אנשים בעלי חולשות: אחד רודף שמלות, אחר רודף מותרות ואחר סתם אידיוט. כלומר, גן עדן לאותן הרפתקניות, התופשות את הכוח הטמון בניצול חולשותיהם של אחרים.

כרמון עברה כנראה חוויה קשה מאוד של הטרדה מינית מידי משה קצב בעת היותו שר התחבורה. אני מכיר אישית כמה נשים, בהן סופרת האהובה עלי במיוחד, שעברו הטרדות מיניות בוטות מיד מעסיקיהן, כולל סצנות מהסוג שתיארה כרמון, של הפשלת המכנסיים במשרד. אין לי ספק שסופרת זו לא תזכה להתארח ב"עובדה" ולספר את סיפורה הכואב, מפני שהמטריד אינו אישיות מסקרנת מספיק. כלומר, התנאי לכך שווידויים כואבים של נשים יקבלו כאן הד הוא העניין שיש לציבור בגבר המטריד.

אילנה דיין עשתה מהלך נבון בעת התוכנית, כשהובילה את האורחת שלה לעבור מפרשת קצב לפרשת נתניהו. וכאן אט אט השילה כרמון את הארשת הכואבת של הקורבן והתגלתה כרכלנית צמרת. כרמון ליוותה את נתניהו בתחילת הקריירה שלו, ומתוקף זה הרגישה שהיא יכולה לספר על היחסים בין נתניהו לאשתו, ועל שליטתה כביכול של שרה נתניהו בבעלה. גם כאן ניסתה כרמון לייחס לעצמה תפקיד של מתריעה בשער, של קסנדרה אחוזת תשוקה לספר את האמת בטרם יהיה מאוחר מדי, אבל משום מה זה לא עבד.

אני תוהה למה זה לא עבד. דומני שהתשובה היא שיש משהו ירוד בכך שאשה, שזה לא מכבר דיברה על גורלה המר כקורבן של סטריאוטיפים על נשים, חוטאת באותו חטא ומעודדת סטריאוטיפ נפוץ ובזוי על נשים, שהן כביכול שולטות בבעל באמצעות מניפולציות שונות. בכל קרן רחוב אפשר לשמוע יאכנע מספרת על איך שכלתה שלה מסובבת את הבעל שלה, כלומר את בנה התמים והטוב של היאכנע.

דומה שהמבחן הוא בתוצאה. מה מני יהלוך אם נתניהו מובל על ידי אשתו, כל עוד התוצאה משביעת רצון פחות או יותר. מבחינה זו באו וידוייה המקטרגים של כרמון בתקופה טובה מאין כמוה לנתניהו, המצטייר יותר מאי פעם כמנהיג מצליח, גם בשל הצלחתו להרכיב ממשלה וגם בזכות המחמאה האדירה שהוא מקבל מעצם ביקורו של נשיא ארצות הברית בארץ.

למשמע התגובה הלקונית שהגיעה אל "עובדה" מלשכת ראש הממשלה על דבריה של כרמון ("אוסף של רכילויות" או כדומה), היה קשה להימנע מהמחשבה ההיתולית שאולי מי שעומד מאחורי הניסוח הוא אשת ראש הממשלה. ואם כך מלמד הדבר שיש בה מן הליידי, המגיבה בביטול אדיש על וידוייה הפוגעניים של חדרניתה לשעבר. הרבה יותר גרוע כשהחדרנית היא זו המנסחת את התגובות של לשכת ראש הממשלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ