בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התוכנית למניעת יציאה מהבית

כמה אסונות ייחסכו אם במקום לחפש ריגושים בטבע בימי חג ומועד יתעמקו הישראלים בספרים

8תגובות

היה מרגש, דברי הניחומים שאמר בנימין נתניהו לאב הבדואי מכסייפה, ששלושת בניו טבעו בים של אשקלון. הוא ניסה להעניק הוד ממלכתי כלשהו למוות שהיה חסר תכלית ומיותר לגמרי, בדיוק כמו מקרי הטביעה האחרים שדווח עליהם בימי החג. כולם אסונות שהיה אפשר למנוע, אילו היו אנשים פחות להוטים לצאת אל הטבע כדי להרוס אותו בגלגלי טרקטורונים, שלבסוף גם מתהפכים על נוסעיהם, לרוץ ריצות מרתוניות בימי חמסין ולהתעלף לבסוף או למות.

יש לציין שאת הבעיה הזאת, של אסונות בשבתות ובמועדים, ניבא עוד בימי הביניים הקדוש תומס אקווינס, המוקיע באחת מדרשותיו את הבטלה מעבודה של היהודים ביום השבת. הוא טען שהבטלה הגמורה מעבודה מובילה בסופו של דבר את האדם להרהורי חטא ושעל כן טובה יותר הגישה הנוצרית הגורסת רק מנוחה חלקית ביום המנוחה, בלי שום איסור רשמי לעסוק במלאכות הנחוצות.

והנה באו ימי הפסח האחרון והוכיחו את עצמם כמלכודת מוות לעם שלם, שאין לו בעצם מה לעשות עם הזמן הפנוי שבידיו. ורואים איך מן הבטלה בא השעמום, ומן השעמום בא הצורך לצאת, לא חשוב לאן, ולחוות חוויות מסעירות. וכך פתאום, הופ, מוצאים את עצמם בני זוג שיצאו לחוות חוויה מסעירה של הליכה במדבר בתחתית של נקיק, ורק בזכות תושייה של שוטר ובעזרת אפליקציה כלשהי בטלפון מצליחים לאתרם לפני שהיו מאכל לעוף השמים. אחרים, הופ, מוצאים עצמם בבית החולים, חבולים ופצועים בדרגות שונות מתאונת דרכים. האם לא היה נבון יותר אילו נשארו בבית מלכתחילה והעבירו את הזמן בקריאת ספר, למשל, או בסריגה?

הייתי מכריז, בעקבות אסון הטביעה באשקלון ואסונות החג האחרים, על תוכנית למניעת יציאה מהבית בשבתות ובחגים. פרויקט לאומי כזה יביא לירידה דרסטית במספר האסונות שנופלים להם קורבן כל אותם מחפשי ריגושים של סוף שבוע. הביבליוגרפיה המומלצת לפרויקט כזה תהיה בראש וראשונה כאמור, יצירתו של הקדוש תומס אקווינס. אחריה הספר החמוד "מסע מסביב לחדרי" מאת הסופר הצרפתי בן סוף המאה הי"ח, קסוויה דה-מסטר, המספר בשבחי אי היציאה מהבית. ועיקר העיקרים: ספר היסוד הפילוסופי "אונייה טרופה וצופה" מאת הנס בלומנברג, הטוען שתרבות המערב נשענת כל כולה על ההסתכלות מלאת הבוז או החמלה של האדם הרציונלי בכל הטיפשים המסתכנים בהרפתקאות נועזות.

הנה רשימת קריאה חלקית שיכולה להעסיק את הבריות בימי המנוחה הבאים ולהניאם מלצאת מהבית. אם זה לא מספיק, יש גם הספר האוטוביוגרפי "כלא החיים" של המחזאי המצרי הקלאסי תאופיק אל-חכים. מסופר בו בין השאר עד כמה הרעיון של רחיצה בים כבילוי הוא מופרך בעצם, ושאין זה אלא רעיון שיובא על ידי הקולוניאליזם האירופי אל מרחבי הים התיכון, ושלפני כן הים נחשב מקום מסוכן ומקולל ומזיק לבריאות בעיני אלה שחיו במשך דורות לאורך חופיו, מה שאולי אינו רחוק כל כך מהאמת בסופו של דבר.

שכן ברור כיום לכולם, שהשיזוף בחוף הים מזיק לעור ויכול לגרום סרטן. גם ברור, שהים התיכון הוא ים מסוכן לרחצה ברבים מימות שנה, ובאופן פרדוקסלי, החודשים המסוכנים ביותר הם דווקא חודשי הקיץ הנחשבים "עונת הרחצה". המדינה הרשתה לעצמה להתערב בכוח ולהכריח אנשים לא לעשן. האם לא הגיע הזמן להתערב ולהכריח איכשהו את הבריות להתרחק מחופי הים ולהציל את עצמם מסרטן העור ומטביעה? שלא לדבר על כך שבדרך אגב גם יצילו את עצמם מתאונות הדרכים הרבות בכבישים המובילים אל הים ואל מקומות הבילוי ב"טבע".

יותר מדי צפוף נעשה כאן והטבע בארץ הזאת זקוק לשנת שמיטה, לפחות אחת. לשנה שבה יישארו האנשים בבית וייתנו לדיונות להתאושש מנזקיהם של גלגלי טרקטורונים. ייתנו ליערות ולשמורות הטבע לצמוח בשקט ולכסות את אריזות הבמבה ופחיות המשקה שהשליכו בהם דורות של נופשים. יש לתת למדבר זמן לחזור ולהיראות מדבר. ולבני האדם צריך לתת את האפשרות לחזור ולשאול את עצמם אם אמנם יכולה היציאה להרפתקאות בטבע בסופי שבוע ובימים טובים לפתור את בעיית השעמום שלהם, או שמא נעוצה הבעיה באי-שקט הקיים בתוכם, ששום דבר ממילא לא ירגיע אותו.

ולאלה המתפתים להאמין למדורי הטיולים בעיתונים, ולספרי ההדרכה המציעים מסלולים סודיים בגליל למיטיבי לכת, שבסופם רצפת פסיפס ביזנטית שנגלתה עתה זה, ומסעדת חומוס עלומה שנפתחה עתה זה: אל תאמינו לאף מלה שמספרים לכם. כמוכם קראו את אותו מדור עוד אלפים, החשים אל אותה "פינה קסומה". אלה שהקדימו אתכם בכמה שעות כבר הספיקו להשחית את רצפת הפסיפס, כך שרשות העתיקות גידרה אותה. ואשר לחומוס, טעמנו כבר טוב ממנו בעיר.

היה מרגש, דברי הניחומים של נתניהו למשפחה השכולה מכסייפה, וכל הכבוד והאהבה שהרעיפו בכירי המשטרה בביקורם אצל האבלים. יהא המקרה הטרגי הזה דוגמה ומופת לכל אחד לומר בלבו: תנו לי מנוחה, ששום ראש ממשלה לא ירעיף עלי אהבה וחמלה ואני מבטיח לא להתרחק מהבית בימי חג ומועד, ולחיות מעתה חיים משעממים להפליא, בלי ים, בלי טבע והספורט היחיד שאעשה הוא צפייה בתוכניות הספורט בטלוויזיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו